יש קולות שמלוים אותי עוד לפני שמלווה אותי זיכרון של גיל ,שירים ובדיחות ששמעתי בגיל מאוד צעיר ונשארו איתי עד היום.
חווה ועודד בארץ הקסמים ,הקלטה ישנה (1971)של מופע שבו חווה אלברשטיין ועודד תאומי שרים ומספרים סיפורים ,היה לנו את התקליט כשהיינו ילדים . אח שלי ואני חרשנו עליו בפטיפון שבבית,ניגנתי אותו שוב ושוב בלופ בלתי נפסק עשיתי חיקויים של גולדה מאיר ממערכון הרדיו וצחקנו מכל הלב כשפרפר אמר שהוא היה רוצה להיות פרפר גדול..הייתי שוכבת בחדרי ומדמיינת את ההתרחשות שעל הבמה ,ניסיתי לנחש מה גורם לקהל להתפקע מצחוק ועל איזה ארגז מצווה עודד להפוך לפסנתר. על העטיפה תמונה של עודד בגלימה ארוכה אדומה עומד גבוה על ערימת ארגזים,ולצידו חוה והגיטרה ,הצד האחורי של עטיפת התקליט היה מאוייר . אהבתי לשבת שעות להקשיב לתקליט ולהביט בעטיפה.
עודד תאומי היה בעיני דומה לדוד שלי ארי ,ובתקופה מסויימת של גוונים דומים בשיער ותספורת קצרה , התבלבלו לי דמותה של אימי ושל חווה אלברשטיין (אמא שלי מאוד אהבה את חווה ואת אסתר עופרים).
היתה אז פחות טלויזיה והרבה יותר קשב, הקשבנו לתסכיתים ברדיו בצהרי כל יום קודם ל'ניסן ורחמים' ואח"כ התוכנית לנוער 'חתול בשק ' וכשהייתי אמיצה מספיק העזתי לצלוח את הפתיחה המצמררת של 'כלבם של בני בסקרוויל ' ,מי היו האנשים שעיצבו את עולם הדמיון שלנו אז?
שמרתי את התקליט שנים רבות אחרי שהפסיקו לייצר תקליטים ועברנו אל המצאת הדור החדש הדיסקים שהגיעו באריזה קטנה ולא נעימה למגע כמו שרוול של תקליט.שנים רבות לא היה לי פטיפון ואח"כ כשכבר היה לא הצלחתי להחזיר את התקליט השרוט למצב השמעה .והמשכתי לשמור אותו .
לפני שנולד בני הבכור קניתי אריזה של כל הדיסקים של חווה שרה לילדים בתוך האוצר הזה התגלו שירי ילדותי אחד אחד: כל שירי התוכנית קרוסלה ,צעצועיה של אוסנת ,והיהלום שבכתר :חווה ועודד בארץ הקסמים.
הילדים שלי אוהבים אותם ,הם מנגנים את הדיסק בחדר שלהם שוכבים על השטיח ומאזינים ,צוחקים בכל המקומות המצחיקים ודומעים כשעוג מלך הבשן מת ,רפליקות מתוך המערכונים רצות אצלנו בבית ועוברות מילד לילד ,כל אחד בתורו מגלה את הקסם .
הילדים שלנו שפיתחו הומור ארסי ומוטרף בהשראת בוב ספוג ,שיש להם קצב מהיר וחלומות גדולים כמו פיניאס ופרב נשבים בקצב הנינוח ובתום של ילדות שהזמן לא יכל לה .
השבוע נסענו יחד כל המשפחה והקשבנו לדיסק ,וכשחווה סובבה לעודד הרדיו את האף ,תמרי בת השנה ושמונה חודשים ,התחילה לצחוק ...
הלוואי שמישהו יחליט להעלות את המופע הזה שוב , הייתי רוצה להיות שם לראות בעצמי את כל מה שהקולות ציירו לי בדמיון הילדה שהייתי .
חווה ועודד בארץ הקסמים ,הקלטה ישנה (1971)של מופע שבו חווה אלברשטיין ועודד תאומי שרים ומספרים סיפורים ,היה לנו את התקליט כשהיינו ילדים . אח שלי ואני חרשנו עליו בפטיפון שבבית,ניגנתי אותו שוב ושוב בלופ בלתי נפסק עשיתי חיקויים של גולדה מאיר ממערכון הרדיו וצחקנו מכל הלב כשפרפר אמר שהוא היה רוצה להיות פרפר גדול..הייתי שוכבת בחדרי ומדמיינת את ההתרחשות שעל הבמה ,ניסיתי לנחש מה גורם לקהל להתפקע מצחוק ועל איזה ארגז מצווה עודד להפוך לפסנתר. על העטיפה תמונה של עודד בגלימה ארוכה אדומה עומד גבוה על ערימת ארגזים,ולצידו חוה והגיטרה ,הצד האחורי של עטיפת התקליט היה מאוייר . אהבתי לשבת שעות להקשיב לתקליט ולהביט בעטיפה.
עודד תאומי היה בעיני דומה לדוד שלי ארי ,ובתקופה מסויימת של גוונים דומים בשיער ותספורת קצרה , התבלבלו לי דמותה של אימי ושל חווה אלברשטיין (אמא שלי מאוד אהבה את חווה ואת אסתר עופרים).
היתה אז פחות טלויזיה והרבה יותר קשב, הקשבנו לתסכיתים ברדיו בצהרי כל יום קודם ל'ניסן ורחמים' ואח"כ התוכנית לנוער 'חתול בשק ' וכשהייתי אמיצה מספיק העזתי לצלוח את הפתיחה המצמררת של 'כלבם של בני בסקרוויל ' ,מי היו האנשים שעיצבו את עולם הדמיון שלנו אז?
שמרתי את התקליט שנים רבות אחרי שהפסיקו לייצר תקליטים ועברנו אל המצאת הדור החדש הדיסקים שהגיעו באריזה קטנה ולא נעימה למגע כמו שרוול של תקליט.שנים רבות לא היה לי פטיפון ואח"כ כשכבר היה לא הצלחתי להחזיר את התקליט השרוט למצב השמעה .והמשכתי לשמור אותו .
לפני שנולד בני הבכור קניתי אריזה של כל הדיסקים של חווה שרה לילדים בתוך האוצר הזה התגלו שירי ילדותי אחד אחד: כל שירי התוכנית קרוסלה ,צעצועיה של אוסנת ,והיהלום שבכתר :חווה ועודד בארץ הקסמים.
הילדים שלי אוהבים אותם ,הם מנגנים את הדיסק בחדר שלהם שוכבים על השטיח ומאזינים ,צוחקים בכל המקומות המצחיקים ודומעים כשעוג מלך הבשן מת ,רפליקות מתוך המערכונים רצות אצלנו בבית ועוברות מילד לילד ,כל אחד בתורו מגלה את הקסם .
הילדים שלנו שפיתחו הומור ארסי ומוטרף בהשראת בוב ספוג ,שיש להם קצב מהיר וחלומות גדולים כמו פיניאס ופרב נשבים בקצב הנינוח ובתום של ילדות שהזמן לא יכל לה .
השבוע נסענו יחד כל המשפחה והקשבנו לדיסק ,וכשחווה סובבה לעודד הרדיו את האף ,תמרי בת השנה ושמונה חודשים ,התחילה לצחוק ...
הלוואי שמישהו יחליט להעלות את המופע הזה שוב , הייתי רוצה להיות שם לראות בעצמי את כל מה שהקולות ציירו לי בדמיון הילדה שהייתי .
רק שתדעי שיצא עכשיו די.וי.די משולש של קרוסלה. הילדים מתענגים על זה ואני לא סובלת
ReplyDeleteThis comment has been removed by the author.
ReplyDeleteלא הבנתי,את לא סובלת אתזה או שאת בסדר עם זה ?לא סובלת כי הפסיקו לנגן משהו אחר ועברו אל קרוסלה ?
ReplyDeleteאני אוהבת את קרוסלה מאוד ! כולם שם "לפני" לפני קמטים וגב תפוס לפני צבע לפני אסונות ואובדנים וישינסקי שר שם שהוא רוצה 'שלום קטן'הרבה לפני האובדן הענק שלו (ולא רוצה באותה ר/נשימה להזכיר את מר איכסה האנס ..)
התכוונתי שאני לא ממש סובלת, משמע יש מצב שנעים לי שזה ברקע. מוזיקה סופר איכותית.
ReplyDeleteוכן, מוזר ועצוב לראות את שניהם. אבל משום מה לא מקלקל לי
"ריזה של כל הדיסקים של חווה שרה לילדים"- איפה מצאת כזה אוצר? יש עוד למכירה את חושבת?
ReplyDeleteתגלי לי איפה קונים את המארז של חווה שרה לילדים?
ReplyDeleteיפעת - כשאני קניתי האינטרנט היה בחיתוליו..היום את יכולה לקנות את הקבצים כולל תמונות להדפסה אם את רוצה ,אני אוהבת לקנות דיסקים ברשת מכמה סיבות: זה סיפוק מיידי -הקובץאצלך בתוך דקות ,זה אקולוגי -ללא דיסקים ללא פלסטיק ישר לנגן שלי ללא הובלה דואר דלק וכיוב'
ReplyDeleteמצאתי עבורך כאן: http://www.songs.co.il/artist.asp?id_singer=64&album_id=592
ניסן ורחמים, ילדי השיכון, תמיד אכלו אתנו צהריים כשחזרנו מהגן ומהבי"ס..היום זה בובי (כינוי חיבה לספוג) שבא לארוחות ערב, מידי פעם, רק כשאמא ממש עייפה
ReplyDeleteניסן ורחמים משיכון ב'
ReplyDeleteהכי שכונה..אני עוד יכולה לטעום את המילים של הקריין,נדמה לי לפי שמיעה שזה אחד הבנאים ,לא הזמרים- הדור המייסד.
היום צפו שוב, ופתאום העציב אותי עניין אחר: התוכנית הראשונה נפתחת בשיחה על שלום. לא סתם שלום, ה-שלום. "שלום חלום", כמו שהם קוראים לו. די ברור שהכוונה לשלום עם מצרים. סתם מבאס מה שנהיה עם זה
ReplyDeleteיחסית אני חייבת לציין שהשלום עם מצריים הוא לא כזה נורא ,אל תשכחי שהיו אז אנשים שצפו מלחמה בתוך זמן קצר שחשבו שהויתור על סיני זו טעות נוראה וכל השאר..בנתיים אין מלחמה הגבול לא מסוכן יש תיירות ואינטרס כלכלי משותף , ואף חייל לא נפגע טפו טפו ,ואני חושבת שזו אולי לא אהבה גדולה אבל ידידות זה גם משהו טוב משנאה
ReplyDeleteועצוב באמת שהכמיהה לשלום כבר אינה דבר שמגדלים עליו ילדים באופן ממלכתי ,זו מציאות עצובה וחסרת תקווה לגדול לתוכה.
ReplyDeleteתודה :-)
ReplyDelete