(לא בא לי לכתוב על צילומים היום אבל יש דיסק שמתנגן הלוך ושוב )
שני תוים מהגיטרה ואני במקום אחר.
פסקול נקי ומדוייק מצייר תמונות מלא חמלה ורואה ישר בעיניים.
אני תמיד צוחקת מהתמונה הזו .
ומאחרת אני תמיד בוכה.
הרחוב השכנים האישה שהוא רוצה ולא שמה עליו' הילדה בחדר השני' החיים' המתים' אמא שלו והוא בבגד ים כחול הולכים אל הים .כשאני נוסעת כשאני בבית ורוצה ברגע להתקרקע אל האדמה ולהתרגש עם הלב אני שמה דיסק שלו .
בשירה ישירה וגלוי עיניים, לא עושה הנחות לא לעצמו ולא לנו -לאוסף האנשים שחיים כאן ,לזונות ,לחיילים לשוטרים לאמהות האבות ,הגברים המצליחים הנשים עם המחשוף וראש הממשלה -החרא התורן .
הוא כותב על אהבה ועל אחרי אהבה ועל אהבה תוך כדי הלא משהו ,
מתאר את החיים האפורים וניצוצות של אור עולים אצלו גם בין השורות הכי עצובות .
כשהוא יושב ועושה רשימה של אנשים צדיקים הוא מכניס את ויקי כנפו עם אורי אבנרי באותו משפט ובסוף השורה 'דנה והילדים 'בטון מדוייק שקורע את הלב תערובת של תקווה ועצב ,אהבה אין סופית הכל נמצא שם בשירים שלו.
לא יכולה לבחור אחד לא דיסק אחד ולא שיר , פעם ראשונה אני חושבת נתקלתי בו בקליפ של 'מספרת לי הכל' מצאה חן בעיני הג'ינג'ית בתחתונים והישירות שלו ומאז בין כל השקרנים המעפנים המשעממים שמשמיעים כל הזמן ברדיו (הילדים הרסו את הדיסק באוטו במקום דיסקים תקועים שם עכשיו מטבעות של חמישה ש"ח ) הוא לא מושמע אבל אנחנו לא צריכים טובות מהרדיו,שישארו עם עצמם המטומטמים מגלגל"צ .
עמיר לב .
ישר אל תוך הבטן .
No comments:
Post a Comment