איך לצלם חתיכה מהלב ?

במשלוח הפיצה שהגיע אלינו אתמול בערב היתה גלויה .
עם תמונות שצילמתי .
חייכתי .
וה"שליח" (האבא נסע עם הבן להביא ארוחת ערב)  מוסיף : "גל מוסר ד"ש והוא אומר שהתקשרו מהעיתון לשאול מי צילם להם את התמונות המהממות ..."

"כשאת מצלמת את המוצרים שלי את מצליחה לתפוס את המהות שלהם , את שמה שם המון רגש בתמונה והיא מעבירה את הרגש שמתחבר אל המוצר " אומרת לי בטלפון לקוחה מרוצה אחרת...

אני פוגשת את התמונות שלי בכל מיני מקומות - בעיתונות ,על שלט ענק בקניון, בפייסבוק, בגלויות מפתיעות , בחוברות פירסום..איפה לא ?

צילומים שעשינו פעם אחת ממשיכים לשמש את הלקוחות שלי עוד ועוד , באין סוף יצירתיות ודרכים לשווק .
"התקשרו מלאישה -הם מסכימים לפרסם אייטם עלי , אבל אין לי תמונות , את יכולה לצלם לי מחר בשבע בבוקר ?"
ועכשיו אוגוסט. 
עכשיו הזמן לצילומים - כי בספטמבר כבר רצות המכירות , האירועים מתרחשים ,והתמונות החדשות של קולקציות הסתיו מתפרסמות במגזינים. 
ראש השנה הוא זמן שיא של התחדשות ,קניות ,עדכון קולקציה ורעב של קהל למשהו חדש ויפה.

אם את רוצה לצלם לבד -לכי על זה , אבל תשקיעי - על איזה רקע את מצלמת ?(לגהץ את הבד שעליו מונח התיק הרקום עוד לא הזיק לאף אחד..) 
בדקי את הזוית והתאורה תני למוצר שלך הזדמנות לזרוח .
שנה חדשה בפתח ! האם יש לך תמונות טובות שאת כבר לא יכולה לחכות להראות אותן לכולן? 
הצילום הוא הפנים של העסק שלכן . הצילומים יקבעו איך את והעסק נתפסים בעיני הלקוחות.   
 אפשר לצלם לבד בטלפון הסלולרי ,אפילו לשדרג את התמונה באינסטרגם ! 
האם התמונה עושה לך שרות טוב? 
האם את מסתכלת בתמונה וכל האהבה היצירה והמחשבה שהשקעת במוצר שלך באה לידי ביטוי ?
האם הצבעים מדוייקים?
 האם אפשר להתרשם מגודל המוצר ?
 מה הפרופורציות שלו ?
האם הוא מנותק מההקשר שלו או מביא איתו סיפור שלם ?
האם את היית רוצה את מה שמופיע בתמונה?
חנויות אינטרנטיות חוסכות המון עלויות אבל מדברות ויזואלית , תמונות לא מקצועיות מוכרות פחות טוב. נקודה .
מאז מרמלדה מרקט נפתח בארץ, יותר ויותר יוצרות מתקשרות אלי להזמין סשן צילומים ,לאחר זמן מה ברשת הן מבינות (ולפעמים גם אומרים להן)  שהתמונות לא מספיק טובות .
סשן צילומים טוב אחד אורך כשעתיים ותוצאותיו אפשר להנות אחר כך למשך זמן רב , שנים אפילו.
יש תמונה לי אחת שהולכת איתי כבר למעלה מעשור .

אנחנו נחשפות להרבה פירסומים בכל יום בכל רגע כמעט , והבחירה על מה לעצור, במה להעיף מבט נוסף ואולי להתעמק , מושפעת מהתמונה שמולנו .
אם התמונה מושכת אני בפנים.
 אם לא - דילגתי הלאה וכך לקוחות פוטנציאליות נוספות .
הצילום חוסך לנו אלפי מילים .
לא צריך להבין שפה כדי להתאהב במוצר או עסק שמיוצגים היטב .
המח שלנו מדבר אלינו : מה שנראה טוב הוא בטח טוב . 
ואותו אפקט עובד הפוך -אם זה נראה רע מטושטש וחסר צבע זה בטח לא איכותי .

אני יודעת למה זה חשוב לצלם את העסק או המוצר באופן מקצועי , מבינה את הדברים באופן ויזואלי , ויודעת לעבוד עם מה שיש ולהוציא ממנו את המיטב. מתרגשת בכל פעם מחדש לפגוש את היצירות ואת האנשים שעומדים מאחוריהן . 
מכירה גם את הפחד והחשש , את המאמץ הכלכלי שנדרש מעסק מתחיל..ובכל זאת - אנחנו מדברות על עסק - לא על תחביב.
אני נשואה למעצב תעשייתי שעל צילומי המוצרים שלו שוקדת בכל פעם מחדש .
לא הוא ולא אני מוותרים לעצמנו , מתעקשים לתת למוצרים לספר את הסיפור שלהם .
וגאים בכך.

בעולם של דימויים חזותיים - מי שמצולם טוב  לוקחים אותו ברצינות .
מה את רוצה להיות ?


* חבילת צילום תפורה למידות העסק - לפרטים צלצלו 0522454032 
לעבודות נוספות שלי הכנסו לכאן

כאילו לא

חזרתי .
הייתי רחוקה רחוקה והנה אני חוזרת .
הרבה מחשבות על הבלוג ועל החשיפה , התלבטויות שעצרו אותי מלשתף.
אישה אחת לא נחמדה וכמה נשים כן נחמדות שזיהו אותי ברחוב ובסופר (האורגני ..אם את חייבת לדעת) ,ערערו את התיחום העדין והדק שבין שיתוף ברשת לבין החיים עצמם .
רציתי לכתוב פוסט "תעשו כאילו שלא קראתן " כשאנחנו נפגשות במקרה , תזכרי שזו חברות דמיונית מרחפת, שאת יודעת עלי דברים אבל אני לא מכירה אותך .
ומלחיץ אותי החלק של הזיהוי זה שקשה לזהות מתמונה בפייסבוק ,התמונות לרוב לא דומות בכלל לאישה המחייכת שעומדת מולי עם שקיות מלאות חסה ,וגם ככה אני לא מזהה פנים כלכך בקלות ...
אבל אז היתה ה"מסיבה" של מיה 

והמפגשים היו נעימים ולא מלחיצים ,והיה טוב .
וראיתי שזה לא כלכך מפחיד ונורא כמו שחשבתי.
שצריך להבין את המינון , את הקירבה, להשתמש בדברים הטובים שהרשת שלנו יוצרת ולא לקחת חלק בדברים הלא נעימים.
(ומזל שהיתה לי מצלמה כי כשהגעתי לעזור ועוד לא צילמתי, עמדתי מרותקת למקומי,הלומה ומבולבלת מחכה להוראות הפעלה מצוות ההפקה של האירוע  "את תכיני מוחיטו" היא אמרה לי והשאר הסטוריה )

סתם, פתחתי בלוג, כי אמרו לי ..
העלתי תמונה פעם בכמה ימים כדי שה'טראפיק' באתר יתחזק.
לא היה לי מושג מה אני עושה ,רק עשיתי , ולאט לאט לתמונה נוספות מילים ,ויומן משפחתי נוצר ,ובמה פתוחה לעסקים שצילמתי , וסיפורים מהיומיום שלנו התפזרו ברשת .
לפעמים בלילה הייתי מסתכלת בסטטיסטיקות של הבלוג ורואה שאנשים בכל מיני מקומות בעולם נכנסים וקוראים ממש באותו זמן. 
רשת של חוטים מלב אל לב נטווית בשיתוף הזה .
שנתיים אחרי ,אני שמחה שיש לי מקום שאפשר לעדכן בלי לבקש טובות , הבלוג חי וקיים ואני בתוכו,
נהנית מהאפשרות לתעד רגעים טובים , 
להגיד אותם ולשמור להם מקום בזיכרון

ולשתף ברגעים לא ממש מוצלחים 

אני לא חיה חיים יוצאים מן הכלל ,או שונים באופן מהותי מכל אישה אחרת שנכנסת אל הבלוג .
יש לי כמה חברות שאני אוהבת ,ויש לי משפחה ,והעבודה שלי נהדרת , ויש את הים שהביא אל חיי הרבה רגש והתמודדויות והוא משקף לי גילויים וסערות . וגם הוא כמוני :כל בוקר - חדש.

ולא קשה לי לשתף ,
רק, המעבר מהרשת לחיים מורכב יותר , ולוקח זמן להבין מה המינון הנכון שלי .
אלה לא אותם יחסים של החיים האמתיים ,אבל ברוב המקרים כשנפגשות במציאות - מתחבקות .
אז - בקיצור - נדמה לי שחזרתי ...
אז תעשו כאילו לא קראתן .
אבל תהנו מהתמונות ..(:




* צילומים , זו המטרה שלי כאן. לצלם ללקוחות למשפחות לעסקים. זה מה שעושה לי טוב. 
תרימי טלפון נמצא מה לצלם...0522454032

מותק בסטודיו - פורטרטים של נשים אופות

לליהי יש חנות מיוחדת , חנות שהיא כולה מתיקות אביזרים לאפיה עיטורים צבעוניים ובצק סוכר, דברים מיוחדים שהיא מביאה ומייבאת באופן אישי ובוחרת בקפידה .
אפיה רחוקה ממני מרחק גדול, ואני לא מאלה שמשקיעות שבועות בתכנון והפקת אירועים משפחתיים מפונפנים , אני משקיעה אבל לא בפינפון, פשוט אין לי סבלנות לפרטים קטנים והכל נראה בעיני יפה גם ככה...
אבל מי שכן - זו החנות בשבילה .
ליהיא פנתה אלי כדי לצלם את לקוחותיה הנבחרות ולפנק אותן ביום כייף של איפור וצילום תמונת פורטרט לפייסבוק ולאתר שלהן.
אז באתי .
הגעתי ,כרגיל ,לפני הזמן.
 פרשתי רקע ותאורה והקמתי סטודיו צילום בחנות שלה .
הנשים הגיעו אחת אחת ובקבוצות, התאפרו ונעמדו מול המצלמה .
"אני אגיד לך מה אני לא אוהבת אצלי "..אמרה לי הראשונה עוד לפני שהתחלתי לצלם...
"אל תגידי , תגידי מה את אוהבת אצלך " עניתי לה .
היא לא אמרה אבל אני יודעת למה היא התכוונה .
גם אני רואה רק את הסנטרים שלי בתמונות , אבל כשאני מצלמת אני רואה את החיוכים .
וכמובן יש עניין סנטרים אצל כל הנשים מעל גיל מסוים, וגם זרועות, וקצת בטן , וזה לא פשוט לעמוד מול מצלמה .
אבל אני עושה את זה פשוט, ושמח, ומחויך.
ואלו נשים שאוהבות עוגות וסוכר אז ברור שתהיינה מתוקות .
(אני עצמי טיפוס של בורקס )
חמש שעות רצופות ,לא הורדתי את המצלמה לרגע,לא הצלחתי לראות מה קורה מאחורי, מידי פעם כשהסתובבתי גיליתי התקהלות,  ולעתים קריאות מהקהל הפריעו לאישה הנבוכה העומדת מול המצלמה,אז גירשתי את כולם...זה עזר לחצי דקה.
את ה"אגוזות" הקשות ביותר המחמירות ביותר עם עצמן צילמתי קצת יותר עד שחייכו בהקלה למראה דמותן על מסך המצלמה, עד שאמרו "או,זו תמונה יפה " ואז עוד כמה קליקים להוסיף ביטחון לצילום הפורטרט.
זה היה יום עמוס והצילומים היו מהירים יחסית , לא כמו שאני רגילה לצלם שעה כל אחת , הכל היה מהיר וקצר, אבל גם מספק ויעיל. לפעמים כל מה שצריך זה כמה קליקים ועשר דקות של עבודה משותפת כדי ליצור פורטרט מקצועי.
כשחזרתי הביתה והסתכלתי על התמונות הופתעתי לראות עד כמה הן יצאו שונות, למרות שצולמו באותו זמן על אותו רקע עם אותה תאורה

לכולן יצאו תמונות יפות , לאוהבות את המצלמה ולאלו שלא .
לא יודעת איך אבל אני מצליחה להתיידד על המקום ולהיות כנה ופתוחה עם המצולמות,
בחיים האמתיים כשאין לי תפקיד ומצלמה שמתווכת זה לא כלכך קל, אבל עם השנים גם אני משתפרת (:

קבלו אותן את המתוקות
אני גאה בכל אחת שהגיע ונעמדה חשופה מול המצלמה , אלה שהגיעו באוטובוסים (לא היתה רכבת ) ברגל ובמכונית ,
אלו שעזבו את ההכנות לשבת , את הילדים בחופשת קיץ אין סופית ,את העסק ,ההזמנות והלקוחות.
שבאו לתת לעצמן משהו טוב .
ותודה ליהי על רעיון נהדר !!!

פרגנו לעצמכן או למועדון הלקוחות שלכן ביום צילומים . לפרטים והזמנות 0522454032

* צילום עסקי -פורטרט מקצועי . גם לך יכול להיות כזה , לפרטים והזמנות 0522454032

שירת הילדים

"דע לך
שכל מורה ומורה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל ילד וילד
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת הילדים
נעשה ניגון
של מורה "
זה היה החלק הרשמי של מסיבת הסיום של כיתה ד איתמר ,שנערכה בחצר של משפחת גויטן .
אלו היו מילותיו של החונך לתלמידיו ותלמידותיו .
אחר כך הופיעו הבנים  בנגינה ובשיר שיזמו וכתבו בעצמם ועשו עליו חזרות בעצמם , 
ופנו אל המורים למוסיקה וביקשו את עזרתם בעיבוד וחזרות .
והבנות שרו א-קפלה שיר של קובי אפללו -בסוף הדרך תהייה מאושר .
(למה בסוף? למה לא כבר בדרך..)
אח"כ הילדים עברו למשחק חפשו את המטמון , חבילה עוברת ,וההורים המשיכו במפגש כזה של מחצלות .
בחצר ילדים מכל הגילאים ,כולל בתם הבכורה של החונך וזוגתו שהיא 'רות שלנו' .
מתארגנים לתור יפה ונינוח של ילדים ,מחכים לטפס על האומגה המאולתרת .
משחק חופשי קוראים לזה...
ומעלינו עץ גדול ומרשים עירום מעלים -' מת 'הסביר בעל הבית .
מת ,מת ,אבל עוד יש בו ענפים שמהם יוצאים לטיסה באומגה .
לא צילמתי אפילו פריים אחד .
 הכל בלב .

האישה שראתה הכל - רוקפור באולפן האפור

" יש לי להקה רוצה לצלם אותנו ? "שאל אותי  ת' חייל מאותו בסיס צבאי מדכא בו שרתתי  ."נראה, אולי " עניתי לו .
אחר כך הסתבר שהוא לא בלהקה , אלא חברים שלו מחולון,  ועוד לא לגמרי להקה ,רק מנגנים יחד כל היום וממציאים שירים .הוא מבחינתו ניסה להתחיל עם החיילת החדשה  .
אבל הוא הכיר לי אותם, את החברים שלו , והחיבור היה מיידי .
כזה של ילדים שלא מוצאים את עצמם בשום מקום ,אבל יודעים לייצר כשפוגשים עוד כמה missfits כמותם.
וצילמתי אותם . במשך שנים .
צילמתי אותם עם חולצות פרחוניות בחולות אשדוד , ועם טי שירט של הביטלס על רקע המקלט שליד ביתי . בסטודיו של יקי , בהופעות ובאולפן.  לעטיפה של דיסק ליחסי ציבור .לעצמנו .
עברנו התבגרות וכאב, גילויים של תקווה ואכזבות , חתונות גירושין ומוות אחד מוקדם מידי.
וכל הזמן היתה שם מוסיקה . והיתה אהבה וכנות . 
הלילה הם ינגנו שוב את 'האיש שראה הכל ' בפסטיבל רוק שיתחיל בחמש בערב וייגמר באותה שעה בבוקר .
אני מטפסת אל ארגז הארכיון שבארון בחדר הילדים ומחילה לשלוף קונטקטים , מסתכלת בתמונות ולא קולטת שעבר הרבה זמן . רק הילדים והמשפחות שלנו , והעובדה שאני צריכה לחפש בייביסיטר כדי ללכת להופעה ,רק הם מהווים הוכחה להתבגרות .
הלילה שוב יקרה הקסם כשהגיטרות ינסרו לי את הלב ויוציאו את כל מה שתקוע החוצה .
תנו לי בראש רוקפור 

בתמונות: סריקות של צילומים מהאולפן התת קרקעי מתחת לדולפנריום , הקלטות "האיש שראה הכל " 

"כאתה צעיר יושב בחדר ומנגן בגיטרה, אתה לא מוטרד מעניין של הצלחה, כי זה פשוט לא יקרה "  -אדי ודר 

שם טוב ואוליו טוב

גל ודנה התחתנו לפני המון שנים ואנחנו צילמנו להם את החתונה.
צמד חמד ,אני זוכרת מה היא אמרה לו לפני החופה ,ואת המשפחות והחיבורים המיוחדים שבתוכן.
לפני כמה חודשים גל פתח את פיצה אוליו בכרכור , יחד אתו בעסק קרן גיסתו אחותה של דנה .
הזמינו אותנו לערב טעימות לפני הפתיחה , באתי עם יותם הוא חובב פיצה מושבע ויודע להעריך אוכל טוב , מה אני אגיד לכם? ישב וטרף שם פיצה משפחתית ורצה עוד..
מאז הוא הפך 'יועץ שיווק ' של הפיצריה האהובה עליו . מיה כתבה על זה פוסט .
השבוע קרן הזמינה אותי לסשן צילומים . צילומים לאתר ,לפייסבוק ולפרסום ברשת .
אני רוצה לעשות להם עבודה אחרת : לא צילומי מזון "רגילים" עם מפית משובצת באדום לבן עגבניית שרי מלוקקת ושולחן עץ מיושן..לא משהו שרואים במארי קלייר  ,משהו שיתפוס את רוח המקום ,שיקלוט את התבלין המיוחד שעושה את ההבדל, ספונטני ותמים .
וכיוון שאנחנו קרועים על הפיצריה הזו הצעתי להביא את הבנים לדגמן אהבה לפיצה 
הם כמובן שמחו מאוד לבוא לזלול ולראות מה אמא שלהם עושה בעבודה .

בצהרי יום אחרי בוקר ארוך בים, אני אוספת את החמודים ויוצאים לעבודה של אמא .
מתמקמת בין משטחי העבודה מטפסת ומתקפלת כדי למצא זוית נכונה ,מנסה להבין איך המטבח הזה עובד ומה זה אומר להכין פיצה .
אני משוטטת בין המטבח לאזור המסעדה, בין פרודוקטים משובחים כמו שקי קמח איטלקי ועגבניות מתוקות , עוקבת אחרי ידיו הזריזות של גל שמצליח להכין הכל באותו זמן וזה מדהים אותי כמה הוא מהיר ,

 "תעבוד לאט" אני קוראת אליו..מנסה להספיק לצלם את תהליך הכנת הפיצה .והוא ממשיך לצחוק 

כל פיצה נראית כמו ציור  

עוקבת אחריה עד לתנור, וגם בתוכו היא מסקרנת אותי 

 הילדים כבר לא יכולים לעמוד בהמתנה למאכל האלים .

גל מכין את הסט הוא מתפתה לזר של בזיליקום

חציל יוצא מהתנור אני לוקחת אותו לצילום ככה, כמו שהוא פצוע וקריספי

הגבינות יוצאות מהמקרר , מוצרלה פרמג'ן ורוקפור אמתיות של מחלבות בוטיק קטנות. ושל אחת מסחרית גדולה ."בוא נצלם עם הלוגו שיתנו לכם חסות " אני מציעה מיד .
מזמן לא ראיתי גבינה אמתית בפיצריה ...גושים ריחניים של רוקפור עושים לי חשק לשבור לי חתיכת ולאכול, את הפרמג'ן אנחנו תכף פוגשים על פיצת ארוגולה ופרמזן שאני מכרסמת תוך כדי צילום 

אורחות לצהריים ,אמהות וילדים מגיעות לאכול סלייס ולשתות מיץ , כולם נינוחים מחייכים ונהנים לצפות בתהליך הצילום ולהצטרף לצחוק ולהנאה שלנו מהאוכל והיצירה .

באמצע הביס ליותם היה רעיון שיווקי :"בואו נזייף קרב על הסלייס האחרון "
הוא מציע לאחיו , זו סצינה מוכרת בביתנו תמיד את האחרון צריך לחצות לשניים או שלושה ( אם אמא גם רעבה) 

יותם מחכה קצר רוח לקינוח הנפלא - טירמיסו . אני טועמת אותו ועוצמת עיניים ,והנה אני בניו יורק בבית הקפה האיטלקי שאליו היינו הולכים רק כדי לאכול טירמיסו.
באחריות : הטירמיסו הכי טעים בארץ נמצא בכרכור בפיצריה של גל . הוא מכין אותו בעצמו והוא באמת מוכשר .
"דה צ'ילד שולד סטופ איטינג היא וויל ת'רו אפ" חוששת קרן לבריאותו של הילד שחיסל בעצמו חצי מגש משפחתי ועוד אחד זוגי ועכשיו פיו מלא מסקרפונה מתוקה 
"דה צ'ילד אנדרסטנד אינגליש " עונה לה אימו שיודעת שרגע לפני שהוא נחנק הוא יעצור.

ובנתיים במטבח נמשכת הפעילות גל מכין פסטה .

הוא מקפיץ רוטב  במהירות ומוסיף מלח כמו קוסם: מלמעלה , מעיף גרגרי מלח אל הפסטה

 אפילו הכנת סלט עגבניות נראית כמו עיסוי

" תקפיץ לי בצק באויר "אני מבקשת ממנו , הוא לא רוצה,  " אני לא עושה מה שאני לא יודע "
(כן בגלל זה אנחנו אוכלים רק את הפיצה שלכם מאז פתחתם..כי אתה יודע מה אתה עושה )
ולמרות שאני מעריכה מאוד את המקצוענות הלא מתפשרת אני משכנעת אותו להעיף בצק באויר..והוא כמובן מצליח
אפילו עם חיוך .

מפה לשם נהיה כבר מאוחר וצריך להביא את הקטנה מהגן,לא רוצה להפסיק לצלם .
קרן היא יפה בלונדינית ומתוקה ואני יודעת שתמר תאהב אותה, היא מתנדבת לצאת להביא אותה כדי שאוכל לצלם .בתוך דקות קצרות הן חוזרות מחוייכות :תמר זינקה אל זרועותיה של הזרה היפה בלי להסס..הבת של אמא שלה זאתי, מכורה ליופי.
יחפה ופרועה מטונפת מחול ובוץ היא מגיחה אלינו בשמחה גדולה  "ככה היא חוזרת מהגן?!"הם שואלים בהפתעה , "כן " זה סימן שהיא ממש נהנתה " עונה האמא שאחר כך נלחמת בכתמי הבוץ, אבל מעריכה את העצמאות והכייף בגן .

עוד כמה קליקים , עוד פרוסת פרמזן ,וסיימנו את הסשן .
הם אורזים לנו בנדיבות את המנות שלא נאכלו ורק דיגמנו , 
אני מסודרת עם ארוחת ערב וצהריים למחר.
נפרדים וחוזרים הביתה בשמחה .
בלילה אני רואה שבדף העיסקי של אוליו מככבת התמונה שיותם יזם.
ועם טקסט מבריק שמצחיק אותי מאוד .
התמונה הראשונה שפותחת את קמפיין האינטרנט שלהם היא תמונת הקרב על הפיצה .
ועל המקום מתחלפת תמונת הפייסבוק שלהם לקולאז' עליז מצילומי העסק 

הם עובדים נכון ויפה ובנדיבות , במקצועיות ואהבה אמתית לאוכל ואירוח .
ורואים את זה , מרגישים את זה , טועמים את זה .
פיצה אוליו  במרכז המסחרי החדש והשומם בכרכור .
אין לי סלוגן לסיכום חוץ מזה שהם משתמשים בו A GOOD PIZZA 

אם יש לכם עסק אהוב ויצירתי אשמח לצלם גם אותו. 
הכנסו לעמוד צילום לעסקים -לפרטים ודוגמאות , זה במרחק אימייל אחד של החלטה. 
לפרטים והזמנות 0522454032

ואם מתחשק  לכם עכשיו לאכול פיצה הזמינו מהסניף הקרוב לביתכם( אבל לא רשתות גדולות מאמריקה ) תמכו בעשיה הלואקלית .

עץ שזיף

"בואי "
היא לוקחת את ידי בידה הקטנה ומושכת אותי החוצה לקטוף שזיפים מהעץ.
לפני דקות ספורות נפגשנו והיא כבר מזמינה אותי אל עולמה .
בת חמש שנים ושלושה חודשים.

נועה עם ו' 
צילמתי את חתונת הוריה, את ההריון של אחיה הבכור, 
את משפחת אימה שהגיעו כולם כולם אל הסטודיו , את אחיה עם אמא אבא והיא בתוך הבטן ..
והנה הגיע תור הבנות נועה אמא ואחות קטנה .
מטיילות יחד בעין כרם הקסומה .
זה כמו לגור בתוך ציור .

יורדות אל הואדי פוגשות שם תלמידי בית ספר ניסויי מבלים שעתיים גאוגרפיה בואדי.
ילדים חברותיים ניגשים שואלים שאלות ופותחים בקלות בשיחה . 
ישר אני קולטת ילדים של חינוך אחר , לא מכירה את בה"ס שלהם אבל מכירה ילדים עצמאיים שמשחקים חוקרים ולומדים בואדי במקום להנמק בכיתה .

ועכשיו אני מוציאה מהתיק שלי שזיפים שהיא העניקה לי כמנחת פרידה , טועמת ומתענגת.
עץ שזיפים זה רעיון נהדר .
תודה נועה .

*צילומי משפחה בביתכם לפרטים והזמנות 0522454032 

שמחת בית זני

יש משפחה שנולדים אליה יש משפחה שבוחרים ויש משפחה שאני בוחרת להוולד אליה בכל פעם מחדש.
המשפחה שלנו שהיא כל הטוב שיש .
 הבסיס האיתן מושרשת באדמת הארץ הזו דורות על דורות, מטבריה עד פרדס חנה ...
בכל שנה בשבועות מתכנסת המשפחה .
פעם זה היה סבא חיים סבתא פרידה ילדיהם ונכדיהם וכמה דודים 'גדולים' האחים של פרידה .
היינו מתכנסים ברחובות על הדשא של דוד מרדכי ,אוכלים מאכלי חג מסורתיים משפריצים מים .
הדוד מרדכי ודודה יעל לא ויתרו על מנהג השפרצת המים המסורתי, אף אחד לא נשאר יבש .
זה תמיד התחיל בשקט כשפתאום מי מהדודות היתה מתחילה לצרוח בבהלה למגע טיפות קרות של מים ,ומייד לצחוק , ועובר מאחד לשני מהמבוגרים אל הילדים, שקיות מים וצינורות התעופפו , צהלה ושמחה וצווחות של אושר מילאו את האויר .
והיינו מסתכלים בהם במבוגרים שמשתוללים וצוחקים איתם .
מסורת.
בשנים מאז סבא וסבתא נפטרו מהעולם ועברו לשוט באוניית הפאר של הלא נודע , ממשיכה המשפחה במסורת ההתקבצות.
על הדשא אצל הורי נמתחת רשת צל, שולחנות וכסאות נפרשים ,ממטרות עומדות בהיכון והשמחה מתגנבת אל הלב עוד טרם החל המפגש.
בכל שנה אני מתכננת לצלם את השבט ושוכחת , עסוקה בפטפוט אין סופי ,נזכרת רק אחרי שכולם מתפזרים. השבט היפה האיתן הזה שבעה אחים ואחיות בני ובנות זוג , ילדיהם נכדיהם וגם נינים , נעים יחד במרחב החיים , כגוף אחד נוח עם עצמו .
מכירים את כולם עוד מהבטן של אמא שלהם .יש מקום לכל אחת ואחד להיות מה שהוא ,מופנמים ומוחצנים איטיים או זריזים , אוהבים אותנו כמו שאנחנו .
השנה היה קצת מאוחר מידי ,השנה היה גם קצת עצוב .
השבט האיתן והיפה חסר . 
חסרה לנו רבקה שנפטרה בפסח .
היינו יחד המון גדול צוהל ורוחש , ורבקה היתה חסרה ,והיא היתה נוכחת - בלבבות .
באו ילדיה ונכדיה ובעלה האהוב והיינו יחד כל היום עד שהשמש התחילה לשקוע .
והגוף המשפחתי הגדול רוחש חיים היה חסר .
כמו אגרוף מכוון ישר אל הלב ככה זה מרגיש כשהיא איננה בגופה .
הוצאתי את המצלמה כי שם טוב לי ושם לא רואים את הדמעות .
העברנו אותה ביננו , צילמנו הצטלמנו וצחקנו כלכך הרבה .

כל משפחה מביאה מנות מתחרות בטעמים של גן עדן והאוכל המסורתי של משפחתנו : הקלסונס  
(חיפשתי קישור ומצאתי מתכון בבלוג של ענת סקילי בתו של דוד מרדכי ) .
וגם סלטים פשטידות פסטות ומאפים.
לא עמדתי באף פיתוי וטעמתי מה כ ל

הבנים תמיד נשארים לשבת באותו מקום, ושלל צלחות מפנקות זורמות אל שולחנם..הבנים הצעירים, הדור שלי ,הדור של אבא שלי מפנק את נשותיו, הדור הזה מפנקים אותו . 
הנה המפונקים היקרים  נהנים מאספקת מתוקים מעשי ידי המשפחה 

את הצינורות ואקדחי המים החליפה בריכת השחיה המאובזרת..זה נח מאוד , וכייפ פי אלף.

בסוף היום הרגשתי שהלב שלי מלא עד גדותיו .
נינוח ושקט ומלא אהבה .
תגידי תודה.
תגידי תודה על המשפחה שיש לך על התמיכה על מאגר הגנים וההסטוריה המשותפת .
תגידי תודה על הבטחון ועל הזכות להיות חלק ממשפחה כמו זו שלנו .
תודה לכל מבט שמשקף בחזרה את הטוב האין סופי .
תודה לסבא וסבתא שהיו חכמים וידעו לשמור על המשפחה שלהם .
תודה על המשפחה . על חג שבועות בחיק השבט הנצחי שלנו .
סבא חיים לא היה מרשה לי להעלות תמונות של כולם יחד ,
אבל לא היה אז פייסבוק והבנות והבנים שלו משתמשים בטכנולוגיה בהנאה .
סבא חיים ,זה בשבילך :שאתה וסבתא תוכלו לראות מלמעלה איך כולם יחד .
משפחה

*ותודה לצלמים אמיר קרקו ועמית גראוור שהתחרעו על המצלמה..
תלחצו על התמונות ותגדילו 


* צילומי משפחות טבעיים שמחים ומלאים אהבה ,כמו שאני יודעת - גם לכם יכולים להיות כאלה רגעים . לפרטים והזמנות 0522454032

מטען צד תרבותי

"לפני שבעה שבועות יצאנו ממצריים והחלה הגדרה לאומית בחג השבועות קיבלנו את התורה והיא המטען הרוחני שלנו "
כך החל טקס חג שבועות בבית הספר שבילים ע"ש מנחם בגין בפרדס חנה .
אחרי שהחטיבה הצעירה שרו לנו "ארץ זבת חלב " ומחאנו כפיים במקום הנכון (איזה כייף) 
עלו ובאו משה רבנו , מרים אחותו (המורה לחשבון הדס)  , העם שבא להתלונן על מריבות ובעיות שקורות בחברה אנושית צפופה , והם הבינו שתורה בעל פה זה לא מספיק  "צריך חוקים כתובים " אמר לו יתרו החכם "לך לאלוהים תגיד לו שייתן לנו משהו בכתב "..

 בשבוע החולף קיבלו קבוצות החונכות דיבר לדון בו , הם התכנסו באמפי וקיימו דיון בנושא שהוא מעלה,כתבו את המחשבות והרגשות שכל דיבר מעלה בהם , ובחרו דרך להמחיז אותו .התורה נכתבה על גלילי בריסטול ניתלו בבית הספר וכל ילד יכול היה לכתוב את מה שהוא מרגיש לגבי אותו דיבר.
הנה  בתמונה ילדים עם חשיבה חופשית : אלוהים הוא שוויצר ורכושני  כתבו שם בתגובה ל "לא יהיה לך .." 

זה היה מעניין לשמוע מה הילדים חושבים מה היא 'שבת' "לשחק עם סבא וסבתא "
מה 'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני ': "לא להכנע ללחץ חברתי לשמור על האמת שלך " 
כבד את אביך ואת אימך : להכין לאמא ואבא ארוחת בוקר ...

הגדולים התמודדות עם "לא תנאף "ודיברו על בגידה : "כשחברה שלי יודעת שאני מאוהבת בילד ומתחילה איתו בכל זאת " אמרה ילדה ואילו הבנים נתנו את הכיוון שלהם "לאהוד קבוצה אחת ואם היא מפסידה לעודד קבוצה אחרת.." 

ספר תורה הונח על כן 
ילדה ניגשת לקרא ממנו פסוק .
מיכלי שלומדת להיות רבה מתרגשת "תראי , אישה וילדה קוראות בתורה " 
בשבילי זה היה כלכך טבעי שמחתי שהיא ציינה בפני את המיוחדות של האירוע .

הכי התרגשתי מהביצוע של מתוקי שכבת הגיל שלנו .
שביצעו באופן מדוייק שיר שבחרו להביע בו את תחושותיהם לגבי 'לא תרצח' 
"החבר'ה שלי קיבלו את הדיברה (!!) לא תרצח . החלטנו לשיר את 'עוד אח אחד ' בגלל האלימות של הנוער  וכל זה..."ככה הוא סיפר לי על זה 
חוץ מכמה שהתרגשתי לראות את בני בכורי עומד עם יד בכיס בבטחון וקלות ושר בפני הקהילה , התרגשתי לשמוע את המילים שיוצאות מפיו וחרוטות בתודעתו .
...אולי הגיע עת לשאול שאלות 
כמו כמה זמן נוכל כך להמשיך ולחיות? 
והאם המלחמה שבגבולות מנותקת 
מהאלימות שאת חיינו משתקת?...

אני יודעת למה אני מאמינה בחינוך הדמוקרטי צריך לראות כדי להבין . לקרא כדי להמשיך לרצות להגיע אל החינוך האוטופי שבו ילדים מקבלים יחס של כבוד , פחות לחץ פחות מאבק ,פחות אלימות .

 הנה הם הבנים המתוקים ילדים אחד אחד .

והמקור 

כדי שמי שלא קרא יוכל לשמוע ולקרא את המילים .

למחרת בפייסבוק תמונה של נער בועט בברווז בפארק רמת גן .

והכותרת "תכירו ,הדוקר הבא "

הם אלימים אבל גם אנחנו ולא לשכוח שאנחנו מדגמנים להם כל מה שהם לומדים.

ביכורים של יום

יצאנו אל החצר,

היא קטפה מלפפונים ,תות 

ופיטנגו.

שמנו בסל, ויש טנא למחר לגן.

בנתיים הוא מדגים לי שחקני כדורגל מצטלמים :

 "יש כאלה שעומדים למעלה וכאלה שישובים למטה בשורה. ויש כל מיני חיוכים ." הוא מפרט 

"זה חיוך רגיל של מסי "

"זה החיוך הכי גדול של מסי "

"זה:  החיוך שלי "

.

באותו זמן היא רוקדת ושרה 

עד שבאו לקחת אותו לאימון הוא הראה לי סוגי בעיטות .

ובין פוזה זועפת לפוזה של קשוח עם סנטר בחוץ.

ברגע שבו מתחלפת ההבעה ,תפסתי את הילד שאני מכירה מהלב .

יפה וטוב וגדל לי מתחת לכנף .

והוא כבר יוצא מהחצר אל הרחוב תיק כחול על הגב ונעלם .

* ככה אני מצלמת גם ילדים של אחרות, לפרטים והזמנות 0522454032