סיסטרס אנד אי

בשלוש לפנות בוקר התחיל לרדת גשם  .בשבע לפני שצאתי מהמיטה התקשרתי בחושך אל ליאתי לבדוק האם בכלל לפקוח את העיניים "ראית איזה יום ?"היא שאלה בשמחה..קמתי התלבשתי יצאתי .
ב07:46 ירד עלינו גשם ,קיבלתי הודעות טקסט מענת ורונית "הכל יהיה בסדר "הן אמרו.מצטרפות לתפילת הנשים ליום יפה.
אופירה מבינה בתפילות "אין תפילה לעצירת גשמים"היא כתבה לנו בצ'ט הקבוצתי"אבל יש תפילה לפרנסה.."
השמש יצאה והכל היה נקי ושטוף .
התחילו להגיע אחת ועוד אחת ופתאום הטפטוף הפך לזרם בלתי פוסק ,ארבע שעות של חיבוקים וחיוכים , הייתי מוקפת נשים יפות , וגברים חמודים מחייכים בים של בנות.
התרגשתי המון פגשתי נשים שלא ראיתי שנים וכאלה שזו הפעם הראשונה שאנחנו מתראות, כולם יפות יותר בחיים מאשר בפיסבוק ,כולן!
אנרגיה של מסיבה והשתולליות צחוקים וריצה בין ממטרים פזורים למצא מחבוא .
האינטרנט היא נקבה ,רשת טבעית לנשים,מאפשרת שחרור מכבלים של עולם ישן. אימי עירון כתבה על זה יופי .רשת של קשרים מסועפים שנוצרים בקלות כמו קליק שמאלי אחד של עכבר . וזה יבוא השינוי הגדול בפתח .נשים, הכושים של העולם, פועלות קבלן בבתיהן יוצאות מהחדרים . ואני לא נכנסת אל הצד הרגשי העמוק הנלווה.אני מדברת פרקטית ...
קיצר , הרבה דברים למדתי הרגשתי והבנתי בחוויה המרוכזת הזו . 
ובסופו של יום 
היה ממש ממש כייף !
צילמתי וצילמו אותי ,והנה התמונות ,כמו מסרט..

ותמיד הכי נעים לחזור הביתה בסוף היום אל המשפחה שלי הגרעינית

פעם בחיים

מכתב שקיבלתי מלקוחה מקסימה אחת עורר בי את התשובה לשאלה 'למה?'

שאלה הנשאלת מבפנים ומבחוץ: למה צילום ?למה משפחות ?ולמה אני  ?

והתשובה : כי איך שאני מצלמת . כמו שאני מצלמת את המשפחה שלי .

למה אני מצלמת כל הזמן ? 

מכמה סיבות .

כשהייתי קטנה היתה אצלנו בבית אמונה תפלה שאם מצלמים את הכלב הוא מת .

ככה קרה לג'ורג'י היפה שלנו ,לאחר שהצטלמנו אתו .

וזה קרה ל' Lou '

ואם אינני טועה 'BOWIE' שרד אחרון כי אותו לא צילמנו...

צילום מנצח את הפחד לאבד ולשכוח. זו פעולה שמרחיקה את הפחדים . 

להעז ולעצור שבריר של שניה ,מתוך חיים שלמים ,לתת לו עוצמה ומשמעות .

להגיד: 'הנה אני בתוך החיים שלי והנה כל הדברים הטובים והיקרים שמקיפים אותי '- 'הנה המשפחה שלי '

'הנה אני '.

להצטלם זו נתינה לעצמך. זו הזדמנות להיות גיבורים ולהגיד את הדברים הטובים.

ושום דבר רע לא יקרה .

להזכיר ולזכור את האהבה .

על זה כתבה לי עינת . והכאב שלה התחבר אל שלי :

"..אני חושבת שהכאב שמתוכו הגעתי אליך הוא סוג של פחד שכל האושר שאני חווה בחיים,  יום אחד אני עשויה לא לזכור ממנו דבר.

אני מסתכלת על הילדים המדהימים שלי ועל אהבת חיי ואומרת- אזכור משהו מהאושר הזה? אני מריחה את הראש החמים הנקי והבלונדי של נועם ולא יודעת באיזה תא לנצור את כל הטוב הזה...  "

בשיעורי ציור בבצלאל אמרתי פעם שאילו הייתה לי סבלנות ,הייתי מציירת בשמן ומחכה שנים בין שכבה לשכבה .

אבל אין לי סבלנות לחכות , וצילום מתאים לי יותר.

ההסתכלות על העולם לא שונה מאז שהתחילו לצייר ועד עתה –

אותה שמש משחקת בעלי עצים בחורש, אלא שהיום אפשר לתפוס אותם ברגע אחד...

וככה היא מסיימת את המכתב המרגש שלה , שעשה לי נעימים בלב ופתח לי את הראש והפיל את האסימון שחיכה לתורו – מצלמת את החיים כמו שאני חיה אותם , פשוטים ומלאים אהבה:

"...בעיני את קוסמת- יש לך את היכולת להקפיא לי את האושר הזה. שאוכל להדביק באלבום, לתלות בכניסה לבית ולשאוף רגעי נחת.

יש לך את היכולת לאפשר לאנשים להיות מה שהם ומי שהם, יש לך את החוכמה לקרוא אותם ולהחזיר להם תמונה של עצמם, כמו שיקוף, רק פוטוגני ומאוד מחמיא.

יש לך היכולת "לצלם" רגשות, יחסים, קשרים, אהבה אמיתית בין אנשים.  מי שעומד מול העדשה שלך יש לו סיכוי גבוה לחזור הביתה עם בקבוקון קטנטן של אבקה בכיס, תמצית של רגעי קסם מהחיים שלו.

באהבה,

עינת."

 שיהיה לנו טוב . 

* צילום משפחה , כן!  גם  המשפחה שלך  .
לפרטים והזמנות  0522454032

גדולים ביחד

קבלו אותם , חברי קבוצות הרובוטיקה של בה"ס הדמוקרטי שבילים ע"ש מנחם בגין אשר בפרדס חנה .
בבניין אחד וסביבו כמה קראוונים בשכונת יפה נוף ,שאין בה לא יופי ולא נוף( אבל בטח היתה גבעת איקליפטוסים יפת נוף לפני שבנו בה שכונות צפופות)
קבלו את הילדים האלה שלומדים כי הם רוצים,שמפריעים קצת בשיעורים, שיש בהם מכל הסוגים והם יודעים לקבל את השוני ,שיודעים חוק, שיודעים להיות חברים.
למדנים בני למדנים .
הגיעו כאנדר-דוג  כיתות ד וה'  להתחרות בבני כיתות ז-ח' בתחרות מחוז השרון ,בבית ספר ברעננה .
הילדים מבית ספר שאין בו מספיק חדרי לימוד,שהכיתות בו צפופות, אבל לומדים בהן 18 ילדים בקבוצת חונכות.ורוח קהילה ואילתור שורה בו .
הם היו טירונים ולא ידעו כל מה שהם לא יודעים...
יצאו וחזרו בראש זקוף עם שני גביעים.
אם למישהו היה ספק אם בחינוך הדמוקרטי לומדים,התשובה בתמונה .

הערב יותם אמר שהוא ישמח אם תהיה עליהם כתבה בעיתון מודפס.
ישב וכתב דיווח ,כמו בעיתוני הספורט שהוא אוהב לקרא .
הכל כתב לבד רק אחרי שקראתי ונהנתי  עברנו יחד על הטקסט בקול רם כדי לשמוע היכן חסרים סימני פיסוק ,ואילו סימנים צריכים להיות שם.

הנה לפניכם 
פוסט ראשון של יותם לוין מקבוצת ד איתמר:

קבוצות הרובוטיקה של בית ספר שבילים לקחו דאבל בתחרות האזורית של הFLL FOOD FACTOR .

5/2/2012

מאת :יותם לוין

בבית הספר שבילים ,יצאו שתי קבוצות הרובוטיקה לתחרות האזורית ברעננה.

הילדים נאלצו לקום בחמש לפנות בוקר לתחרות ביום ראשון ליום ארוך.

באולם היה המתח בשיאו, הילדים והמאמנים עבדו עם הרובוט במשך עשר שעות רצופות.

הילדים עבדו במחקר על שני סוגים של מזון: קבוצת רובו שביל עבדה על חלב,

וקבוצת אפל עבדה על שוקולד, הקבוצות סיימו במקומות 12 13 .

כולם היו בטוחים שאין שום גביע, אבל ,בטקס הפרסים קראו ללובשים אדום

לעלות למגרש ולקחת שני גביעים! אפל קיבלו את פרס השופטים

ורובו שביל קיבלו פרס על רעיון חדשני אך להפוך חלב לבטוח.

הגביעים הם מלגו אבל הקבוצות קיבלו אותם בשמחה.

למחרת בבית הספר, הצטלמו ילדי הקבוצות עם

הפרסים והצלמת נועה זני אמא של אחד הילדים

צילמה את כול צוות הילדים והמדריכים בשנת התחרות השניה של בית הספר בFLL

זה כל מה שרציתי לדעת

*בסוף הפוסט הערה שקשורה לתמונה הזו ...

מערב יום א' עד עכשיו אני בתוך פעילות רצופה ,מחוברת ,מלאת שיתוף ותמיכה, של קבוצת נשים שבערב אחד והחלטה אחת משותפת הפכו חברות .רשת נשית שממש לוקחות בכל פעם את הפחד ורגעי המשבר של כל אחת מאיתנו ,והופכת אותו לחיבוק והמעגל מתרחב מעבר ל 12 הנועזות: נשים מתקשרות להציע עזרה לשתף להפיץ , זה מרגש כלכך .
להרים בכוחות עצמנו אירוע של 12 נשים יוצרות זו ,מסתבר, חוויה רגשית מטלטלת לכולנו . 
אחרי הכל בחרנו ביצירה אז אנחנו קצת מתבלבלות מרוב משימות, ולא לכולן יש פייסבוק (איך זה ייתכן ?לאן הן בורחות אחרי הצהריים מבלי לעזוב את הבית??) היום בצהריים שמחתי כלכך כשענבל כתבה לי " המפיקה ממשרד פרסום חזרה " בהתכוונה לעבודתה הקודמת ששחקה לה את הזמן..ומאותו רגע עניתי לה על כל שאלה שעלתה :"מפיקה מה שאת מחליטה מקובל עלי".
אתמול היתה הרגשה שבכל חמש דקות לערך מישהי מתפרקת ואומרת שהיא לא רוצה יותר..
כולל כמובן אותי ,אבל אני סמוראית לא מוותרת ,ואם כן אז בשיחה אחת חוזרת אל עצמי (ליאתי ויפעת.תודה) מנהלת את החיים שלי כמו אישה בת 43 שיודעת לא לדעת הכל . 
ובכל הלחץ וההחלטות והתהיות ..עושות ועושות ומדי פעם, כששרה ואילזי התחילו לפטפט להחליף מתכונים לכל מיני אייקונים מפגרים בפייסבוק קפצתי וקראתי אותן לסדר,כשבעצם רק רציתי להפיג מעט את העבודה .

אחיות עושות את זה למען עצמן !
זה השיר שאני שמה עכשיו לכבוד חברותי הסמוראיות הנשים העשויות ללא חת 'שמגדלות ילדים ולא שוכחות לאהוב את הילדה הקטנה שבתוכן.
ולמיה לנדאו ,שהיא אישה חדה וחריפה שעובדת בצורה שלא פגשתי מעולם,כל הרמה שלה להנחתה נעשית בצורה מדוייקת ואני מגיבה אליה מייד..ואח"כ מתעייפת ומעכלת ועושה את זה בקצב שלי ,אבל עם הבנה חדשה. היום אמרתי לה שהיא גילגול של מורה רוחנית דגולה . הבלונדינית הזו היפיפיה שיש לה מבט שמבהיל אותי אפילו בטלפון.אבל יש לה גם לב רחב ומתוק . *מיה ,אני רוצה שתחייכי עכשיו ,בפעם הראשונה שתקראי את מה שאת קוראת עכשיו ,וגם בפעם החמישית כי אני אוהבת אותך. במילותיו של חמי רודנד : יש לך חוכמה שמספיקה לשתינו .




10.2.12 חברות של חברות עם חברות 
כבר היה שווה!

ולגבי התמונה שבראש הפוסט ,
...ואחרי שסיימתי את הפוסט הזה החלטתי להביא את התמונות שלי למכירה באירוע שלנו .
אותה ואת אחיותיה לסדרת הטלויזיות . תקראו עליהן כאן 

אהבה בפרדס -פגישה ראשונה

"ראית את המייל שמיה שלחה?" עלתה השאלה על שפתינו בחרדת קודש..התגובות היו מעורבות :אלה שקראו והחווירו ואלה שטרם קראו ולחייהן היו ורודות והיה להן פנאי לפטפוט סרק ...
"עורו קומו בנות פרדס חנה " היא פתחה מכתב נרגש ומעורר .
ואנחנו מיהרנו להתעורר כי עד היום מה שמיה אמרה היה נכון. 
התאספנו בנות יוצרות לפגישת הפקה ראשונה .
הכרנו ,צחקנו ,אכלנו, החלפנו דעות ,התייעצנו, סיפרנו ,טעמנו שתינו יין חם ,יצאנו החוצה בכפור לבחור מיקום בחצר הגדולה .

בחרתי לי פינה להקים בה סטודיו ,בפינה הזו אני אצלם חברות שיגיעו יחד וגם משפחות ובעצם כל מי שתרצה..

היה נחמד לשמוע מאיפה כל אחת מכירה את האחרת. כל האנשים שמדברים סרה בפיסבוק יכולים לאכול את המקלדת שלהם ,כי אנחנו ,כמעט כולנו ,הכרנו שם ועברנו לאישית פנים אל פנים.
הסיפורים היו מאוד משעשעים. בחלקם היה קסם של ממש. לכולם משותפת ההתאהבות המידית זו ביצירותיה של האחרת. ובעקבות היצירה נולדה הכרות אישית .
כשחזרנו אל הבית החם של ליאת קראו לנו הבנים לראות מה הם בנו בלגו..

האוירה התחממה , התחלנו להשוות קעקועים ,

שרה ניצחה:בקטגורית 'המעוטרת ללא חת' וגם 'המפתיעה ביותר מתחת לסוודר' 

ואילו אני קיבלתי ציון לשבח על העיגול הקטן שקיעקעתי לעצמי בתיכון בעזרת מחט ועט ששברתי כי נמאס לי להכין שעורים..בכל זאת -שימוש בטכניקות של אסירי מחתרת (מה שאני לא מצליחה להבין זה מאיפה שאבתי את המידע הנחוץ להכנת קעקוע ביתי,הרי לא היתה אז אינטרנט,ככה זה :מחוננת וADD)
כל הזמן דילגתי עם המצלמה לחיטוט חופשי בבית מלא ילדים ערים בשעת לילה מאוחרת.

נפרדנו בחיבוקים ובנשיקות,איחלנו לבבי בהצלחה בנסיעה ליפו,כולנו הערצנו את ההשקעה בנסיעה למפגש עם חבורת זרות..

 

יצירה של רוני מלץ המוכשרת תלויה אצל ליאתי בפינת האוכל 

כשחזרתי הביתה פגשתי בפיסבוק את מיה לנדאו , ואת הפוסט שהעלתה ליאת ורדי בר, שהבריזה מהמפגש אבל בטח שיהקה כל הערב כי דיברנו עליה לא מעט(דברים טובים,מה עוד יש לאמר?)
קראתי את הפוסט שלה והתמלאתי קינאה בבנות שבילו ערב כייפי ואני לא הייתי שם ,בול מה שהיא הרגישה כשראתה את התמונות מהערב שלנו עולות .
וכך המשכנו את הפטפוט הינשופיות ואני ברשת.
אתן חושבות שצריך להזמין את מארק צוקרברג לאירוע שלנו? 
10.2.12 בפרדס חנה בקרוב הפרטים המלאים .
השמש תזרח הדשא יהיה ירוק ,יהיה שווה ויפה וטעים ותוכלו להצטלם ולחזור עם זכרונות על נייר ומסגרת.
תבואו !!





* צילומי משפחות ותמונות פרופיל הכי יפות שיש , גם לך יכולות להיות כאלה...לפרטים והזמנות 0522454032

משפחה חוזרת ציר זמן ספקטור

משפחת ספקטור חוזרת ,לפני שלוש וחצי שנים הצטלמו אמא אבא ילד ילדה והריון .
עכשיו הם חוזרים לצילומי משפחה 
"ואוו,איך גדלתם " ככה אמרתי כשהם דפקו אצלי בדלת ויצאתי אליהם.
בפעם הקודמת הצטלמו בסטודיו הפעם מבקשים משהו אחר בטבע "יש בבלוג שלי תמונות של שדה שאנחנו אוהבים לטייל בו " אמרתי לעינת היא אהבה את הרעיון, ואני התלהבתי ממנו.
אז ככה זה נראה שלוש וחצי שנים ושני(!) ילדים נוספים . 

כשעינת יצרה קשר מחודש בפיסבוק היא שלחה לי תמונה לעזור לי להזכר כתבתי לה :"אני זוכרת את הבת שלך היפיפיה ושהילד היה חכמצ'יק הזכיר לי את יותם שלי." 

ואכן הילדה היפה הפכה לנערה יפה והילד החכם נשאר חכם אבל גבוה יותר ויותר חריף .

וכמו בהזמנה מתוך קטלוג הצטרפו אל המשפחה בת ובן תאומים :

זה נדמה לי - או שעינת משתבחת עם הזמן ? 

לא נדמה לי , היא משתבחת.

כיוון שהיה לא פשוט לארגן אותם לתמונה אחת עשיתי תחרות פוזות בנים מול בנות ...

טיילנו ודיברנו והיה קר מאוד ורוח חזקה הקפיאה לכולם את האוזניים ,בסוף הקטנה נשברה ורצתה אל האוטו הביתה לישון , נפרדנו לעת עתה .

ותמונה אחרונה שעינת ביקשה לצלם ואני מתחילה לחשוב שאאמץ אותה כפוזת סיום לכל המשפחות המצטלמות :

תודה למשפחת ספקטור ששמחו לחזור , תודה לאמא שלהם שרצתה לחזור ,והציעה להם צילומים בצהרי שישי ,לאלוהימא על ההפוגה בגשם שאפשרה לנו לצלם בחוץ. 
ושוב אני רואה כמה נהדר המקצוע שבחר בי ,או אני בו ?

 צילומי משפחה אצלנו בחצר בשדות וגם בים לפרטים והזמנות 0522454032 

25.3.2012 התוספת שבאה אחרי...

עינת שלחה לי קישור לאתר שהקימה ונדלקתי .

בימינו הדיגיטליים מעטים טורחים להדפיס את תמונות המשפחה , לפעמים מעבירים אותן אל המחשב הביתי ולרוב הן נשארות לגור במצלמה או גרוע מכך בטלפון איתן צולמו. אני מקפידה להדפיס תמונות ללקוחותי ,

ועינת לקחה את העניין צעד אחד קדימה : 

הרעיון פשוט אל האתר שהקימה מעלים תמונה מהמחשב , שותלים את התמונה בתוך מסגרת מעוצבת ומקבלים גלויה או מגנט עם התמונה וברכה,או הזמנה מקורית לחתונה .

שמחה מאוד לשתף ולהמליץ על השרות והמוצר המקסים של עינת 

*מזמינים http://www.mazminim.co.il

שתי חברות יוצאות לדרך

כשחשבתי שזה כבר לא יקרה היא דפקה בדלת ונכנסה בסערה,מאחרת,כמו תמיד,מחייכת מתלוננת שהאיפון שלה לא עובד ,לא מגיב למגע אצבעותיה ,והיא לא מצליחה לענות לטלפונים,תוך כדי מחבקת אותי  ..מיד שכחתי שכבר כמעט ויתרתי על הצילומים המשותפים .

'טוב יאללה' אני מביאה מהאוטו את הציוד תולות יחד רקע שחור חדש שקניתי במלא כסף ,הוא מקומט ואני מתעצבנת ,אבל לא נורא מקסימום נעשה פוטושופ ..מוציאה את המצלמה ואנחנו מתחילות לסובב את הרקע כי האור לא מוצא חן בעיני,מנסות לכל מיני כיוונים עד שאני מרוצה מהתוצאה.ואז יוצאת השמש ומשנה את הכל...

ככה זה יהיה בחגיגת טו בשבט שאנחנו מכינות : רקע שחור מתוח היטב תאורה טבעית מתוכננת ונשים נשים נשים . כאלה שיבואו עם חברות וכלאה שיבואו עם המשפחה וכאלה שיבואו לבד ויפגשו שם חברות שבאו לבד גם .

אני רוצה לצלם חברות .

יום המשפחה צלמת משפחות זה נכון וזה כלכך כייף לי . אין דבר שאני אוהבת יותר מלצלם משפחות ,אנשים (יותר מלקרא ספר, על ערסל בקאריביים ,מול שקיעה, כשחם ונעים ועל מגש קטן לצידי מונח קוקטייל ורוד צהוב ירוק בטעם נענע )

יש את המשפחה שלנו שאנחנו נולדות לתוכה ואיתה עובדות כל הדרך . התיקון שלנו אם תרצו. המקור שלנו . 

ויש את המשפחה שאנחנו בוחרות ומרכיבות לעצמנו - החברות.

פעם היו לי רק חברים בנים איתם הסתדרתי הכי טוב הבנות היו רציניות מידי ישבו וחפרו ,במקום לעשות שטויות יחד,הן היו כבדות ומתלוננות המון, ולא היתה לי סבלנות . מתקופת הילדות במושב יש לי חברה אחת.אחת בלבד.

היום יש לי חברות בנות . מפרדס חנה (פרדס חנה זה שם גנרי ליישוב שנראה קטן אבל הוא ענק והוא כולל את גבעת עדה ,בנימינה ,חדרה, צוקי ים ,תל אביב ,ורחובות גם ) .
שש שנים גרנו בבני ציון הייתי מתלוננת ואומרת שאני בודדה ומשועממת ושאין לי חברות (חוץ מצפי השכנה שהביאה אותי לגור לידה) .

ביום הראשון כשבאנו לגור כאן , פגשתי ברחוב שלנו את רונית,  הזמנתי אותה להיכנס והתחברנו על המקום. 
מאז המעגלים הולכים ומתרחבים .דרך מפגשים מקריים נאספו עוד ועוד נשים אל ליבי ואל חיי .
ליאת שרון זה רומן רומנטי .
לקח זמן להניע את הקשר שמתהדק והולך. ביום הולדת של ענת מגל ראיתי אותה נכנסת ואמרתי לעצמי 'טוב ,ככה זה לא יכול להמשך..' והתחלתי בחיזור עדין . 
אח"כ באתי אל הסטודיו וקניתי ממנה מתנה לאמא שלי .וכתבתי פוסט נרגש .וככה זה נמשך אנחנו מדברות הרבה, צוחקות ,מבינות אחת את השניה ,היא עוזרת לי לעשות סדר בראש כשאני בלחץ ,היא מזכירה לי דברים חשובים היא מבינה אותי .היא צעירה ממני בעשר שנים וחכמה כמו אישה בת מאה. 
היא משהו משהו .
והיא תמיד מאחרת .
וזה היה הרעיון שלה שנצטלם יחד . אז למה כבר עשרה ימים שאנחנו קובעות ומבטלות ? ? 
לצלם את ליאתי זה קלי קלות בשבילי. להצטלם זה כבר סיפור אחר. 
'אני חייבת מקיאז' ' צועקת אליה ונכנסת למרוח שפכטל על האף האדום והעיגולים השחורים מתחת לעיניים 
 ואנחנו מתחילות להתאפר מצחקקות כמו שתי סתומות מול המראה 'רגע!אני חייבת לצלם את זה!! ' 

אנחנו יוצאות אל הסטודיו המאולתר ואני מכוונת את המצלמה על טיימר :2 שניות.
 'זה לא מספיק זמן ' עד שאני מכוונת לוחצת ורצה אליה, המצלמה כבר עשתה את הקליק הדיגיטלי שלה .

שמה על הטיימר הארוך וכשאני מכוונת את המצלמה אני לא יכולה שלא לצלם את ליאת עם הטלפון שלה שלרגע עובד ומייד אח"כ לא . מי אמר שלאייפון אין באגים ??מי?!? וככה היא נראית כשהיא מנסה לצלם אותי באייפון הדפוק שלה.

מצלמות ומצלמות ונהנות כלכך לא רוצות להפסיק, אני פוסלת תמונות עקב סנטרים כפולים וליאתיש אומרת לי "אבל זה רק את רואה " ואז מחליטה להיות אמיצה ואמיתית כמו שאני אומרת למצולמות שלי להיות . לא לפסול על שטויות ,אז מה אם רואים לי את שלושת הסנטרים? זה הרגע שמנצח ,זו השמחה והאהבה ,ואני לא עובדת בדוגמנות וככה אני יפה:עם חברה בבוקר של שמש חורפית מתעתעת .
הנה אחת עם שלושה סנטרים:

 כמה שאנחנו נהנות זה קשה לספר בתמונה .
מדברות על דוגמניות על הרזון המופרז ,העיוות של פוטושופ . אני מספרת לה איך הייתי מתעצבנת כשהייתי עדה להצרת הקפים לדוגמניות רזות עד כאב , כשעבדתי בעולם ההוא של הזוהר השקרני ,של דמויות שלא קיימות במציאות ,של שאיפה לשלמות חולנית ומעוותת .
'אולי תצלמי נערות עם הפרעות אכילה ?' היא מציעה לי 'כי את מוציאה את כולן יפות ואת תעשי להן טוב על הלב ' 
נזכרתי בילדה אחת מקסימה שבאה להצטלם אצלי כפרס שקיבלה , אחרי שהצליחה להתמיד בטיפול ,והפסיקה לתלוש לעצמה את השיער . 

היא מספרת לי על הבת שלה ואני מספרת לה על הטירונות , אסוציאציות שמתחברות לתסריט קוהרנטי בשבילנו.
"בואי נשתף כינים " אני מציעה בנדיבות :

 ולסיום נתנו בוסה . 
נבוכות כמו נערות מצחקקות ועושות עוד אחת כי הראשונה יצאה לא טוב..

 אז אם יש לכן חברה או שתיים תבואו אני אצלם* אתכן יחד !
יהיה שמח .

* צילומי חברות כל השנה - לפרטים והזמנות 0522454032 

אמא, תביאי מצלמה

דברים שאומרים לאמא צלמת :
 "בטח לילדים שלך יש המון תמונות "
כן יש להם אבל מעטות מהן תמונות שאני מופיעה בהן .
"איפה מדפיסים תמונה למחר בבוקר ? "
במדפסת הביתית אם יש לך דיו צבעוני ,לי אין .
"אנשים עוד מצטלמים בכלל ?"
כן אנשים שרוצים מזכרת יפה באים לצילום מקצועי .
"מי תולה תמונה של עצמו בבית ?"
של עצמו ושל משפחתו ברגעים יפים - מי שרוצה לחייך , זו הכרת הטוב צילום משפחתי .
"איזו מצלמה לקנות ?"
אני מכירה רק את מה שיש לי , קאנון משתי סדרות עיקריות בהתאם לתקציב .
איזו מצלמה אני רוצה? לייקה,  זאת .
ויש עוד ועוד. ויש : 
"אמא תביאי מצלמה " 
זו מוסיקה לאוזני ,אני רובצת על הספה הגורים שלי עלי ואיתנו חתול מנומנם.  
שפוכה ,אבל קמה אל החדר ומביאה מצלמה .
הילדים אוהבים כשאני מצלמת אותם ,שניה אחרי שהרגע צולם הם כבר מסתכלים בו בצג המצלמה ונזכרים איזה כייף היה ממש כרגע,ואיזה כייף עכשיו .
והנה אני מעלה תמונה מהערב הזה שהיה חם וארוך. ורגע לפני שעלה על דרך 'הערב העצבני' הצלחתי לעצור להתבונן ולבחור- לצלם.

*תמונה משפחתית שתופסת בול את הניואנסים , גם לך מגיע רגע כזה .
לפרטים והזמנות 0522454032 

לכל שבת מוצאי שבת

נכנסתי אל החדר לראות מה המצב ,האם צריך לסדר לפני השינה .

"ואוו ככה אף פעם עוד לא ראיתי אותו "ורצתי להביא מצלמה .

מבB-גוד יפרוץ השלום

יש מקומות שאנשי האזור מכירים טוב טוב . 
איזכור השם מעלה אצל כולם הבנות מסוימות ושותפות גורל...
B-גוד הוא מקום כזה .
אנחנו יוצאות אחר הצהריים לפזר את הבנים אצל חברים ומתכננות ללכת לקנות לנו לק ורוד ולק ירוק .
אבל אז התוכנית משתנה ואנו מוצאות את עצמנו בסניף B-גוד הקרוב , מחפשות חולצת ברצלונה לחבר של יותם ,ופיג'מות  .ומוצאות שם נעליים .לא סתם נעליים,נעלי ספורט של נסיכות.
מוציאות מערימת הקופסאות נעליים קטנות ומוצאות שני זוגות במידה המתאימה , אחד תכלת עם מלא נוצצים והזוג השני -זהב . זהב עם לבבות ובסולייתו לבבות אור שקופים,יצירת פאר,נעלי קו התפר שבין ג'י-לו  לכפר קרע 

היא מתלהבת מהתכולות אני מגלה שהן עולות 39 ש"ח..ושמחה לרכוש לה זוג.
"ממי,אם כבר אנחנו הולכות על קטע נוצץ אז זהב זה של נסיכות"אני מנסה לשכנע אותה ללכת על הזהובות "אבל תכלת זה גם של נסיכות ויש להם פרחים "היא עונה בבטחון .

בB-גוד המוכרות ערביות מהכפרים הסמוכים,יש שם בגדים באיכות ירודה , או שאריות של מותגים בזול,ותמיד יש משהו לקנות שם . 
B-גוד זו הפרעת קשב ענקית מנצנצת ומלאה טונות של גירויים.
כולם קונים שם ,העשירים העניים הבורגנים והלא מוגדרים ,ערביי הכפרים ויהודי המושבות כתף אל כתף, כל האמהות מצטופפות ביום הראשון של הגשם לקנות מהר טרנינג ונעלי ספורט, בתחילת שנת לימודים עומדים בתור לחולצות בתי הספר רבין ליד שבילים דתיים ליד חילוניים . נשים במטפחות שיער ובגדים מהוהים משני עמי המתרס ,ילדים משחקים בכדורים למכירה משתעממים בעוד הוריהם מחפשים בגדים במתלים העמוסים מעבר לקיבולת . כשבבה"ס אוספים את כל החולצות הטרנינגים והמעילים הנשכחים מתגלה תמונת הקולקטיב של פרדס חנה כרכור -תויות של B-גוד על אחוז גבוה ביותר של בגדים.
כמו שאצלנו בבית אומרים מB-גוד יפרוץ השלום.
יצאנו משם עם נעלי ספורט חדשות למתוקה שלנו . הן עלו כמו פיצה משפחתית עם תוספת אחת .
בערב רציתי לצלם אותה ואת נעליה החדשות היא דיגמנה בסבלנות ואז אמרה "תצלמי אותי ככה ":

ועשתה פרצוף מפחיד 

"ואוו,תמרי יש פרחים על על הסוליה של הנעליים " !!

נשים נשים

בוקר יום א' אני מוקפת נשים .
בשמונה וחצי אספה אותי שירי מפטיש בראש . 
נפגשנו פעם אחת אצל מיה לנדאו בסדנה ,בבית של דוסה .
אח"כ נפגשנו בפיסבוק . ובסוף היא התקשרה שאבוא לצלם לה בית שעשתה לו נגרות בקיסריה.
סבבה !
אני נכנסת אל המכונית המחוממת שלה ומיד אנחנו בהילוך שני של ידידות , כאילו מכירות כבר מזמן.
הדרך מפרדס חנה לקיסריה קצרה ואנחנו מספיקות ה-מ-ו-ן דיבור ומידע זו על זו .
בקיסריה הנבנית :בתי מידות על שטחים בינוניים , המון בית מעט מאוד חצר- ובריכה .
הרחובות כמעט ריקים ,רק פועלים, מנהלי עבודה, ומפקחי בניה האחראיים על בניית הבתים ללקוחותיהם העשירים בכסף רב .
רובם רוסים .מפקחים ממוצא רוסי .חשמלאים, שרברבים, בנאים ,ערבים ויהודים .עבודת כפיים .
אבל לתפירת הוילונות - מביאים מישהו במיוחד מספרד ...
אנחנו מסתובבות בבית הקיץ הריק ומצלמות בנחת ."יש עוד משהו שאת רוצה שאצלם?"אני שואלת אותה "אני רעבה ולא שתיתי קפה ,בואי נסיים אזמין אותך לקפה " היא עונה לי ..
אישה כלבבי .
לא האיצה בי ,נתנה לי לצלם מה שרציתי וכמה שרציתי , נתנה הכוונה בסיסית ומשם שלחה אותי למלאכתי.כשהיא מנקה ומארגנת את התמונות שלא יראו בהן את הסולמות והדליים ,את הארגזים והשקיות,את השש בש שהשאירו הפועלים ואת בקבוקי הקולה הריקים. שייראה יפה .

אחר כך אנחנו נוסעות בחזרה לפרדס חנה אל גיליס היכן שתמיד נעים ויפה וטעים וטוב.
חולקות סנדביץ' בוקר חביתת ירק עם שקדים (!)ומפטפטות 
ברבע לאחת עשרה היא מורידה אותי בסטודיו .
ענת מביאה את יובל הפתעה מתנת יום הולדת 12 ,הן מגיעות מבית לחם הגלילית ,שלפה את הילדה מבית הספר לבוקר כייף וצילומים.
יובל הורסת פשוט  ה-ו-ר-ס -ת את המצלמה ואותי ,ענת ואני מקוות שהיא תבין עד כמה היא נהדרת עוד לפני גיל ארבעים..
לקראת הסוף אני מבקשת מענת להכנס לי אל הפריים, לא יכולה לוותר על הזדמנות לצלם שתי יפות כאלה אמא ובת בכורה (ואחריה שלושה בנים..) מקסימות .
וככה אני מבלה את הבוקר . מוקפת נשים .
ברוך שעשני אישה .

הפוגה

הפוגה בגשם יוצאים לטיול
הכי אני אוהבת את טיולי הבוץ בשדות שמול הבית.
יציאה מהחצר המגודרת חוצים כביש שומם(בשבת) וכבר אנחנו בשדות .
בלילות הקיץ שומעים להקות של תנים מיללים חוגגים שם
בחורף הגשם מרווה את האדמה הכבדה ואפשר לשוט בשלוליות ולרוץ בעשב הצומח .
כמה צריך להתווכח להתעקש ולשכנע אותם לצאת מהבית . שלושה עקשנים משונים והוריהם עקשנים גם:
זו רוצה לנעול נעלי ספורט ורודות וזה לא מוכן ללבוש מעיל ומגפיים ..
בסוף כולם יוצאים יחד .
לקחנו גם את עמבה לטיול ראשון עם הלהקה שלה .

בזמן שהבנים התחבאו בעשב תמר ליקטה ולעסה חמציצים .

 תמר התעקשה להמשיך ללכת בשביל טוענת שיש שם סוסים ורוצה לראות אותם. לנו לא זכורים סוסים אבל הולכים איתה על זה...

השמיים היו כאלה באמת

שמאלה בשביל קצת פנימה בין העשבים גילינו שניים בשטח מגודר בחוטים .
אחד בא מייד .

 הסוס ניגש אל איתי בבטחון והם התחבקו .
עברו עלינו רגעי קסם של קשר עדין בין החיה הגדולה והחזקה לבין הקטן הזה .
עמבה שגדֶלה עם חתול למדה ממנו לזחול ולזנק ..כלבה שתיכף תתחיל לילל ולהתחכך ..

ממשיכים בטיול.
רק תמרי מסרבת להפרד מהסוס החום.

"ואוו אמא הנה רגל של דינוזאור"

 איתי ואני עומדים יחד על עצמות רגלו של הדינוזאור ומפרקים לנו עצם אחת שהוא בחר לקחת הביתה.

חזרנו רגע לפני שהגשם חזר 
עמבה ישנה עד עכשיו ..גמר אותה הטיול הזה.

לא כן ולא חם -מדורת השבט החדשה

לא צריכים אותם יותר ! לא לווין ולא כבלים לא חבילת "בסיס "במאות שקלים בכל חודש,לא בהייה אוטומטית במסך מתוך ערפול חושים ועייפות.
הלפטופ הישן שלי כבר לא יעיל לעבודה שלי . חיברתי אותו בכבל אחד למסך הטלויזיה ובחוט אחר למגבר ,ויש לנו כל מה שצריך בטלויזיה שלי  .
גשום וקר בחוץ ובבית חם , לפנות ערב שישי , אני מדליקה את ערוץ היוטיוב הנבחר ,המוסיקה מתפזרת בבית ואוספת אותנו אחד אחד אל הסלון .מהשירים והקליפים אנחנו עוברים לראות סרטוני אנימציה שעשינו ,סרטונים שאחרים עשו, סרטונים טובים תוצרת הארץ וגם חינוכיים.. צוחקים מהשטויות שלנו ונזכרים בימים טובים ,ובאחד פתאום מופיע מלך, "הי הנה מלך"אנחנו מתרגשים ...

קנינו מקלדת ועכבר אלחוטיים בזיל הזול , המחשב המשפחתי יושב בסלון על מסך גדול ואני מגלה שאני צריכה משקפיים...
יש יו טיוב,וערוץ 23 -הילדים מוקסמים מהתוכניות שאנחנו אהבנו -רגע עם דודלי מככבים .
ואת יס דוקו ,וכל ערוץ שמשדר בטלויזיה משדר גם ברשת ,זה חוקי וזה חינם ובעיקר זו בחירה ולא כליאת שווא מול מסך מהבהב .
לשבת בערב מול טלויזיה זה כמו לשמוע גלגל"צ  (על הפנים
" לא צריך יותר יס "אני אומרת לשולי  "לא.." הוא עונה "צריך יס סטימר..."
וערוץ 10 נותן לי להתעדכן במעללי המעושרות .
רק כדורגל אין. אין כדורגל ברשת ..