יום רגיל כזה

...לא היה לי זמן להתקשקש היום.

לאיש הנחמד הזה ואשתו יום נישואין ממש בקרוב .

ובתו האוהבת ביקשה שאכין אלבום לכבוד המאורע מתמונות משפחתיות שצילמתי להם בהזמנתה.

לא התעצלתי ועבדתי במרץ וריכוז כל היום .

הקבצים יצאו לדפוס ואני החלטתי לתפוס תנומת צהריים קצרה.

ממש כמו שהוא 

(אבל עם ילדונת בת שלוש ורודה וריחנית לצידי שמשחקת לי בשיער)

הצלחתי להיות מאורגנת עם הזמן. מאז שאני חותרת ומאז שישבתי עם מיה לנדאו לשיחה ,אני מפוקסת יותר על דברים ומסוגלת לארגן את היום בגמישות אסרטיבית .

אחר כך בערב אצל ליאת בחצר 
תמר ואריאל מפתחים יחסים שאינם על רקע כדורגל .
הוא מראה לה את גורי החתולים שבחצר ומזמין אותה לקטוף איתו פיטנגו
כשהוא לא מצליח להגיע אל הפרי שבענף הגבוה היא אומרת לו בביטחון "תן לי אני יכולה "
והוא כמובן מסרב ולוקח את הכיסא לנקודה אחרת של קטיף.
"טוב אני אקטוף לעצמי" היא אומרת לוקחת אל הסלסלה והולכת לשבת באוהל .
"תמרי,בואי להתנדנד איתי " הוא קורא לה ,
פתאום לפיטנגו יש טעם אחר כשאין ילדה שתסתכל עליך מטפס לכבודה על כסא ומגיע לענף הגבוה ...

" מה אם הם יתאהבו ויהיו יחד, אולי יתחתנו ואז נהיה מחותנות" אני מציעה לליאת תמונה לעתיד ורוד 
"אמא של שולי וחברתה הטובה התחתנו עם אחים ,וככה הם נשארו יחד לתמיד " 
"נהיה משפחה ונאכל יחד ארוחות ערב בשבת" ליאת מתחילה עם השטויות שלה.
ואם כבר גיסה אז ליבי ,
ואם כבר חמות אז ליאתיש .
תראו: היא כבר כובשת אותה במתיקות .