בציר טוב

"זו נסיעה ארוכה ?" שואל איתי כשנכנסים למכונית "בינונית" אני עונה "בערך כמו פרק של בוב ספוג ועוד חצי פרק " .."אה,זו נסיעה ארוכה " הוא רוטן ונרדם מייד.

חופשה בחניתה מחסירה שעות שינה,הולכים לישון מאוחר וקמים מוקדם . טוב שיש נסיעות בינוניות לתפוס תנומה .

ארבעים דקות לאחר מכן אנחנו באלון הגליל השילוט מוביל אותנו אל כרם יפתחאל .

אדוה (נכדתה של זהרה שאותן צילמתי לפי כחודש ) הזמינה אותנו לבילוי משפחתי אז באנו .

"בוצרים ונהנים" .

אדוה המליצה להגיע אחה"צ אבל התעצלנו יומיים וכך הגענו בשישי בצהריים ,שיא החום, אל הכרם של משפחת אופיר .

כובעים בקבוק מים ומצלמה , מוכנים .

כשאנחנו נוסעים בכבישי הארץ נתקלים הרבה בשלטים שמציעים קטיף עצמאי ,בציר אישי,איסוף פרחים וליצ'י ועוד אטרקציות חשודות. מושבניקית וקיבוצניק, לא נמשכים אל אטרקציות בכלל וכאלו שהן חלק מיומיום חקלאי בפרט (לא שאנחנו חקלאים ..)נדמה לי תמיד שאלו מלכודות תיירים ,משהו הזוי לעירוניים : לראות פרה ברפת להבין שהתפוח נופל מעץ ..

כמו שנאמר "התאכזבתי לטובה"

מקום -צנוע ויפה. בקתת עץ עתיקה שהובאה מהרי האפלאצ'ים, משמשת כחנות ריבות דבש ויין וכמפלט ממוזג מהחום שבחוץ(אמרו לנו לבוא אחה"צ..) קנינו דבש חרובים ,ובקבוק יין מייצור מקומי -מתנה למארחים הנדיבים הזרים לי (שנסעו לחופשה והשאילו לנו את ביתם בקיבוץ, עם טלויזיה בחדר שינה ,נוף מרהיב מהחלון ,וחתולה ג'ינג'ית משוגעת שנושכת מי שמתקרב)

אדוה המתוקה מקבלת את פנינו ומחלקת לנו סלסלות קש צבעוניות וזוג מספריים לכל אחד, צועדים אל הכרם ושם הילדים בוצרים בהנאה ענבים סגולים קטנטנים,איתי בוצר ותמר אוכלת את ענבי הגפן .

אח"כ בשטח מוצל עברו הענבים שלבי ייצור שונים ,הפרדתם מהשזרות שלהם (מילה חדשה-שיזרות) מעיכתם וטחינתם וקיווצ'וצם במגוון מכונות כולל מעיכה ידנית (איחסה! זה נעים ) ולבסוף נמזג מיץ הענבים לבקבוק , איתי ואדוה פקקו את הבקבוק בפקק שעם ואיתי הכין מדבקה לבקבוק .

התמונות יותר יפות מהתיאור המילולי .

אח"כ הצטננו בסיור ביקב קיבלנו הסבר על תהליך הייצור והתפעלנו מחביות העץ השמנמנות שנערמו בחדר קריר ונעים .

הכל פשוט קל וישיר ,ללא חירבושי מֺח מיותרים ובחן הבלתי נדלה של אדוה ,חן מושבניקי מהסוג הטוב זה שלא עושה מעצמו עניין .

בערב דוד ז'וז'ו ברך על המיץ וכולנו שמחנו בשבת שלום .

"הנסיעה מחניתה הביתה היא נסיעה קצרה " אומר לי איתי כשאנחנו מתכוננים לצאת לדרך בתום החופשה ,

מעניין ,איך נסיעה של שעה ורבע נראית קצרה כשיודעים לאן מועדות פנינו .

* צילומי משפחה  ליום הולדת מיוחד או סתם כי בא לכן , אחרת איך יהיו לי לקוחות מתוקות ששומרות על קשר , כמו אדוה המקסימונת מהיקב ?

לפרטים והזמנות : 0522454032 

המגרש

ביום שלא עושים בו כלום.
יורדים אל המגרש,לוקחים כדור ,בקבוק מים, ודלי גירים .

זה מתחיל בריבוע דומה קצת לבית

ותמיד נגמר במגרש כדורגל מצוייר  על אספלט .

מגרש על מגרש

באנו להנות

טיול קצר 
עין זיתים -גן שעשועים גדול בחורש אורנים. דתיים לאומיים דתיים לא לאומיים ודתיים אנטי ציוניים(סתם סתם לא בדקתי..רק כי הם דיברו יידיש עם הילד) 
ואנחנו חילונים מאמינים ציונים ניאו סוציאליסטים .
גן שעשועים זה כייף.

אח"כ נסענו אל שאר ישוב יש שם מקום ביובל של הבניאס אומרים ששקט שם ונעים.
בדרך העוברת בין בתי המושב ,אני מסתכלת על העצים בחצרות מאז הלילה ההוא כל עץ חשוד בעיני כעץ שעל ענפיו הוטלו גופותיהם .
מגיעים .
שער נעול ושלט: "גן זיכרון לאסון המסוקים" וגם "אנא הקפד לנעול את השער" ...ואם אני רוצה לזכור ואין לי מפתח?

עומדים מול השער בשמש הקופחת ומביטים פנימה אל גן עדן, יש משפחות מבלות שם על שפת המים ,איש עם כיפה סרוגה שמנמן חולצה ירוקה ומכנסיים ארוכים רץ אלינו ופותח לנו את השער.אנחנו שמחים .
"אמרתי לך, כולנו אחים "כבר מרגישה יותר טוב ..מוצאים מהמכונית :את הילדים +שמיכה+בקבוק מים +דלי וגלשן .
גן עדן , נופשים בבגדיהם במים ,הכי צנוע להיכנס בבגדים אל המים .
מעודדת את הילדים להיכנס אל המים אני מכניסה רגל וקופאת על מקומי.. מי שלגים נקיים זכים מברווזים לי את האצבעות ,אחרי כמה דקות שעומדים בהם ללא נוע קצות העצבים קופאים ואז כבר לא קר כלכך ,יש הקוראים לזה "מתרגלים" .
לא נשארתי להתרגל.

יושבים על גדת הנחל נהנים מהקרירות .
הניאו - סוציאליסטית שבי מתרגזת על השער הנעול ,ולמה בעצם אנחנו צריכים פרוטקציה כדי להנות ממה ששייך לכולם.ו"מה זה פרטי?"  ו"מי אמר שפרטי?" ונזכרת בכל הרשעים שגונבים את החופים ,אלה של הכנרת ואל של התיכון .מעמידים בוטקה עם שומר מסכן ודורשים תשלום (חוף אכזיב,קיבוץ שדות ים , חוף ניצנים,ועוד ועוד...)"חכו חכו המהפכה תסגור חשבון עם כולכם".
אח"כ מבט מהיר אל עבר שולחן פיקניק, שמשפחת נופשים משאירה סביבו ערימות של כוסות פלסטיק בקבוקים וקופסאות שימורים ,
אני מבינה למה כל דבר נחמד כאן נעול.

הדרך

כביש 866 בדרך חזרה מהבניאס לכפר ראמה

בגילגול הבא

לילה כולם נרדמו אני על הספה נהנית מהשקט הנדיר , בטלויזיה מופע רוק "Rock and Roll Hall of Fame 25th Anniversary" (ערוץ אחד שידור חוזר..)
על הבמה U2 המצ'עממים בגיבוי אחד אחד אומנים גדולים.
ואז עולה אל הבמה מלך המלכים של הרוק מיק ג'אגר . ואני מגבירה עוד קצת שלא להפריע את מנוחה הישנים שואבת את הצלילים כמו מגרדת שאריות מיונז מצנצנת מתרוקנת .
רוק מרגש אותי ,לא יודעת מה יש שם בגיטרות ,בעוצמות, שמרגש אותי עד דמעות .
בהופעות אני עומדת קרוב לרמקולים לחטוף את הבאסים ישר לבטן מוציא ממני את כל הכעסים שהצטברו , גם כשאני לא כועסת (ואני לא כועסת כבר הרבה זמן ) רוק מוציא ממני את המיץ הרגשי . 
ומיק ג'אגר יותר מכולם מביא אותה בהופעה אנרגתית , יש על מי לסמוך על אבינו שעל הבמה. 

היה לילה בקיבוץ  הוגו (הבן דוד הצרפתי החתיך) ואני זיפזפנו ואני משועממים בין הערוצים ונפלנו על שיר סיום של מופע אחר 'אואזיס '. כשאואזיס יצאו כבר הייתי זקנה ולא התעניינתי במה שהיה להם להציע ,אבל הביצוע הזה העיף אותי בהתרגשות למקומות אחרים ,רחוקים מהשקט הלילי מהקיבוץ המשפחה הילדים האמא שאני והשקט שאני מבקשת מכולם כל הזמן..
"in my next life i want to be a rock star " 
אמרתי לבן דוד הצרפתי באנגלית .

הפרפרים של מזל

אל החצר הגיע פרפר גדול יפה , כל אחד מאיתנו פגש אותו במקרה וסיפר : "ראיתי פרפר יפה בחצר ".
פרפר כמו שמציירים פרפר, פרפר כמו של "פרפר נחמד"   .

אבא שלי מתקשר לספר לי בהתלהבות שעל שיח הפיגם שקיבל מ'הזקנה' שלנו* , גילה פרפרים מיוחדים ענקיים, הוא שאל וגילה כי הצמח מושך אליו פרפרים מזן מיוחד .
ולמחרת אני מוצאת על השיחים בחצר זחלים ירוקים כתומים "זחל קטן ורעב מאוד" מצטטת תמר ומלטפת אותו בעדינות , והנה עוד זחל ועוד שניים קטנטנים ועוד שניים בינוניים ואנחנו יוצאות כמה פעמים ביום להביט בהם וללטף להם את הגב .
זה מרתק לראות את שלבי ההתפתחות שלהם איך הכתום מתרחב לירוק כתום  מיצורים קטנים ודוקרניים למראה הם הופכים עסיסיים ירוקים ובטוחים בעצמם. זחל קטן עד בינוני כשנוגעים לו בגב מזדקר ושולף שתי אנטנות כתומות שקופות לאות אזהרה,זחל שמן לא זז אדיש לליטופים לא מתרגש מכלום.

זחל מתגונן -צילום מהאינטרנט 

ובאים חברים ואנחנו הולכים להביט בזחלים לועסים את עלי "הפיגם של מזל" .
אני מחפשת ומוצאת : פרפר זנב הסנונית 

"...זנב הסנונית הוא מהגדולים והמרשימים בפרפרי ארצנו וביבשת אירופה, מוטות כנפיו עשויה להגיע ל ‎90 מ"מ.

הפרפר מעופף ומתרבה ברוב חודשי השנה בארץ, בעיקר באזור ההרים. שמו של הפרפר ניתן לו על שום שתי התוספות בכנפיים האחוריות המזכירות את זנבה הממוזלג של הסנונית."...

וגם : 

" בשעת סכנה נוהג הזחל לשלוף מראשו זוג איברים כתומים דמויי קרניים, המפרישים חומרים נדיפים הדוחים את אויביו..." 


אבל הכי מרגש אותי טקסט שאני קוראת באתר של גינת הפרפרים  : 

את שתילי הפיגם קיבלנו מ"מזל שלנו " הזקנה שהגיעה אל החצר לפני שנה , נפשי נקשרה בנפשה ,בדידותה נוגעת בליבי , והילדים מתנהגים אליה בנימוס וידידותיות.
היא מגיעה לביקורים ספונטניים יושבת על המרפסת ומשוחחת עם מי שנמצא,משיאה עצות ומלמדת חוכמת חיים.
לפני כמה חודשים היא הופיעה בחצר עם שתילים של ריחן משני סוגים ופיגם "סגולה נגד עין הרע ,טוב גם לדלקות עיניים ולשתות כחליטה נגד פחדים " היא אמרה, ואנחנו כמובן שתלנו בגינה .
אני מקפידה להשקותם "כוס מים פעמיים ביום" .
השיחים של מזל הביאו אל ביתנו פרפרים יפים ועכשיו זחלי המחמד זוכים לאהבה והתענינות.
מחכות לשלב הגולם ואז אז "הוא יהיה פרפר  נ ה ד ר " מסכמת תמר .

ומשום שקיץ ואנחנו ילדים בחופשה אני נזכרת בסדרה שאהבתי "אי החגבים" מיסטר בוטום האישה הצועקת לו לחזור ממסעותיו ושלושה ילדים רצים חופשיים. 

ענבי קיץ *

זה האוגוסט הזה , לא קל ,דורש פשטות אבל לא קל לעשות אותה .
לא צריכה להיות בשום מקום בשמונה בבוקר ,רק אחד עוד הולך לגן ,נשארים שלושה בבית בבוקר .
הימים צפופים :חם מידי לשחק בחוץ , ואין לי רצון לצאת מתחום החצר עם שניים או שלשה ילדים.
בעיקר אין את שעות השקט בבוקר , הימים ארוכים ודביקים ,נסיונות לעשות משהו מורכב או חדש נדחים על הסף. 
אם רק הייתי יודעת לנוח להדליק מזגן , לאכול ארטיק בסלון מול סרט , לקרא ספר , ולא לעשות הרבה . 
לצמצם למינימום את הפעולות ,להניח לטלפון שיצלצל, לא להיות זמינה כל הזמן לכולם . 
כל הצריך הזה מעייף אותי מאוד ,נזכרת כמה טוב לעשות מעט לאפשר לקיץ הזה את מה שהוא מבקש ממני : חופש.
ויש גם:
ימים של חברים שבאים,ילדים נכנסים ויוצאים מהבית בקולות תרועה, דלתות פתוחות "נכנסים יתושים,תסגרו!! ", משחק בוקר בבוץ  לפני שנהיה הביל ,סרט בסלון באמצע היום ,כדורגל שולחן , מציירים בגואש ציור גדול בגליונות נייר עיתון פרושים על הרצפה ,אפרסק קר מהמקרר קצת קשה וקצת מתוק ,חצי פיתה עם טחינה מ ט פ ט פ ת על הסנטר ,תלתלים רטובים וטיפת מים מתגלגלת מקיפה עקיצת יתוש אדומה על הצוואר . ושנת צהריים בחדר חשוך עם מזגן פועל , קפה קר על המרפסת בשש ,הילדים רבים הילדים צוחקים מהשטויות של עצמם .


מ ת ג ל ג ל י ם 
וכל האנרגיה המהפכנית שבחוץ לעומת הרצון לשלווה בבית , לא בא לי לצאת מפה .

*אני קוראת את ענבי זעם - ג`ון סטיינבק
על הכריכה צילום של דורותיאה לנג - אייקון של תולדות הצילום ,משבר שנות ה30' בארה"ב . ראיתי אותו על המדף בספריה בכרכור והחלטתי לצאת קצת מהעיירות בפולין להניח את סופרי משפחת זינגר האהובים  ,ולרגל המחאה החברתית המתפשטת לקרא טקסט מתאים , אכן מתאים . קלאסיקה שאין לה תאריך תפוגה ,מרגשת מדוייקת מצחיקה ונוקבת ,
וגם שם : חם ,גיהנום עלי אדמות ,רק ששם יבש ומאובק כאן דביק .

תרבות צריחה (*וכמה היא עולה)

מחאת האוהלים תפסה אותי מוכנה , התרגשתי מהסיכוי שאל סדר יומנו יעלו נושאים חשובים ומהותיים , שמחתי לשמוע עוד אנשים ,כמוני ,יוצאים ומספרים על כלכלת המשפחה בימים אלו , אמהות צועדות עם עגלות וילדים , דרישה שעולה ומבקשת תנו לחיות .
חשבתי שהאי-פוליטיות תעלם כי אי אפשר לנתק את מצבנו החברתי הכלכלי והמוסרי ממצבנו המדיני .
פוליטיקה הפכה למילה מטונפת מבישה , דמוקרטיה הפכה למסחטת המון עובד לטובת מיעוט שליט , להגיד על מישהו שהוא פוליטיקאי זה עלבון.
וזה לא צריך להיות כך.
בין החיים הציבוריים לאישיים נוצר נתק , נתק ממהות המדינה והפוליטיקה לחיי האנשים שחיים במדינה זו ,נתק מעצמנו, אולי יאוש מנסיונות כושלים להשפיע אולי עייפות מלראות את הסיאוב  , שנאת חינם ,שנאת הזר ,
וכל הזמן מפמפמים לנו את הפחד ,
מתפרנסים מהפחד וחיים על החרב.
האמנם? חיים על החרב ? 
" וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי"   חֲיִי חיים מלאים - לא : הסגרי בד' אמותייך ,צרי בועה של חברים סביבך ,הנמיכי טוס וקווי לטוב 
לראשונה לא אויב מבחוץ מאחד את ההמון . התעוררות לחזור למהות עממית  לאחדות גורל, לאחריות כלפי האחר (במושב קראו לזה -ערבות הדדית -אין את זה יותר במושב) . ככה נראית המחאה העממית הכוללת את הרופאים ,העובדים הסוציאלים, ואלה שקולם לא נשמע :העובדים הזרים, עובדי קבלן " אקונומיקה בלי כפפות והמגב בצד" ,כל מי שסובל ומשתדל לחיות.


במוצאי שבת של הצעדה הגדולה טרחתי והדלקתי טלויזיה בשמונה בערב לראות חדשות , קראתי לילדים לבוא מהשולחן להיות עדים לרגע . התרגשתי . 
הילד שלומד בבית ספר דמוקרטי מקשיב לשיח בבית , מודע להתרחשות , ומתעניין . מיד מתחיל לסמן מטרות ולשאול איך נדע כשזה יצליח ? ואיך זה יגמר ...
עניתי לו שבשבילנו עצם האפשרות לקום ולקרא בקול רם על העוולות . היא שיעור חשוב לחיים שלנו .
משהו השתנה בשיח ,הדרישה לחיות חיים פשוטים יותר ,ובמידה שמתאימה לנו נעשתה לגיטימית  הפוקוס על נושא הומאני חברתי שנוגע באמת ביום יום של כל אחד מאיתנו .
פתאום קלטו כמה צעירים שנרדמנו בשמירה..דורות שלמים עבדו כדי להקים מדינה ולאט לאט בביטחון גמור הוקם כאן גטו יהודי מבוהל ,אבל עם צבא חזק. המדינאים הפכו לעסקנים של עיירה קטנה בפולין אלא שמי ששימש בעבר בתפקיד הגוי הטיפש הם אנחנו -מעמד הביניים אלה שלא סמוכים על שולחן המדינה ולא חוגגים על חשבונה ,אלה שמפרנסים את שתי הקבוצות האחרות .
והפחד משמש אותם כדי למכור לנו :מוצרי צריכה ,אשליית אחיזה בחיים , גדרות , מחסומים ומלחמות יש ברירה (מלחמות אין ברירה זה סיפור אחר)


לא יעזור כלום המחאה עממית הפתרונות פוליטיים.


שיצליח לכולנו    א - מ - ן 

מקהלת העבדים העבריים :