אמא של נעמה התקשרה אלי 'היא בת 12 לא אוהבת להצטלם אבל רוצה לעשות צילומים לכבוד יום הולדתה המיוחד ,לא אהבתי את הדברים שראיתי אצל החברות שלה,לא רוצה לעשות לה "בוק" רוצה לעשות לה פורטרט ' ..כבר מהפתיחה אהבתי את מה ששמעתי. כאילו שמעה את המחשבות שלי על עניין ה"בוק"בת מצווה והתחברה ישירות למחשבות שלי על איך ומה אני רוצה לצלם. שאלתי אותה קצת שאלות על למה היא רוצה להצטלם בכל זאת ועל מה הציפיות שלה ושל הילדה והגענו למסקנה שאנחנו מתואמות ומתאימות זו לזו.
קבענו לשישי בבוקר בסטודיו המקסים והנעים של קטי ואוג'ס בכרכור.
אני רק נכנסת אל הסטודיו נעשה לי טוב בלב ,החלל שקט ונקי יש שם תמיד ריח טוב ואור זורם אליו מהחלונות בכל מיני כיוונים,בסטודיו הזה אני אוהבת לצלם בלי רקע תלוי ,לצלם בחלל המקסים על פינותיו והתאורות השונות שהוא מספק.
הגיעו נעמה וליאורה ,עם שקית קטנה ובה בגדים וסניקרס ,וגיטרה.
נעמה שקטה וקצת בישנית מדברת מהר ובשקט ,הרגשתי קצת זקנה על ידה כל הזמן להגיד 'מה?מה?' ולבקש שתחזור על דבריה ..אבל באמת ,היא דיברה ממש מהר וממש בשקט...מן דיבור מחובר כזה שבו המילים לא נעצרות לנשימה אלא שרשרת של הברות מתנגנת מהפה החוצה בלי מעצור.
ליאורה יצאה לשתות קפה במושבה ואנחנו נשארנו לבד .נעמה ואני .
לשתינו אותן סניקרס של נייקי שלה חדשות שלי שחוקות , הילדה מצאה חן בעיני מייד עדינה ומתוקה מבחוץ ביישנית מבפנים רוקרית עתידית בועטת ...(בגלל הגיטרה ככה חשבתי)
היא התיישבה על כיסא מאובנת מועכת את אצבעות ידיה בישיבה עליהן .
התחלתי בעדינות לתת לה להתרגל אל הקליקים של המצלמה להשתחרר ,לא אמרתי לה מה לעשות רק תמכתי ,חיכיתי בסבלנות שתצא מהקונכיה שלה ותציץ אלי .
צילמתי אותה בכל מיני מקומות לא התעסקנו הרבה בהחלפת בגדים זה לא היה העניין שלנו היא ניגנה ואני צילמתי תוך שאני מנסה לזהות את האקורדים,לא זיהיתי ...'זה ליידי גאגא ' היא הסבירה בהתנצלות 'זה של אבריל לוין ,אפילו שאני לא אוהבת אותה..' 'זה בסדר אני לא מכירה אותן ..את יכולה לנגן ..אפשר יותר חזק???'.
בתוך הסטודיו שמתי לי את חם על הירח שיהיה רקע גיטרות כמו שצריך ובחוץ נעמה פורטת אקורדים מהוססים ...
כעבור שעה וחצי כבר קישקשנו בקלילות אפילו לא הייתי צריכה לבקש שתדבר יותר בקול , היא עשתה גלגלונים על הדשא ואני צילמתי .
תמיד יש הבדל בין התמונה הראשונה לאחרונה שצולמה ,הפעם ההבדל היה גדול כמו ילדה אחרת זו שצוחקת וזו שישבה לעצמה על האצבעות בהתחלה...
ליאורה חזרה ,לא מצאה קפה אבל הסתובבה במרכזון המסריחון שלנו . נעמה וליאורה אהבו את התמונות ליאורה אמרה שזה בדיוק מה שהיא רצתה לעשות ,לצלם פורטרט לתעד דיוקן של התקופה הזו ,כשבתמונה אחת היא נראית כמו ילדה בת שתים עשרה ובאחרת ,אפשר כבר לדמיין ,איך היא תהיה בעוד ארבע שנים בת שש עשרה -עולם אחר.
שוב אני חוזרת שמחה הביתה אחרי העבודה,ועוד ליום שישי בצהריים אל הילדים ואהובי שמחכה לי בבית ,איזה כייף !
קבענו לשישי בבוקר בסטודיו המקסים והנעים של קטי ואוג'ס בכרכור.
אני רק נכנסת אל הסטודיו נעשה לי טוב בלב ,החלל שקט ונקי יש שם תמיד ריח טוב ואור זורם אליו מהחלונות בכל מיני כיוונים,בסטודיו הזה אני אוהבת לצלם בלי רקע תלוי ,לצלם בחלל המקסים על פינותיו והתאורות השונות שהוא מספק.
הגיעו נעמה וליאורה ,עם שקית קטנה ובה בגדים וסניקרס ,וגיטרה.
נעמה שקטה וקצת בישנית מדברת מהר ובשקט ,הרגשתי קצת זקנה על ידה כל הזמן להגיד 'מה?מה?' ולבקש שתחזור על דבריה ..אבל באמת ,היא דיברה ממש מהר וממש בשקט...מן דיבור מחובר כזה שבו המילים לא נעצרות לנשימה אלא שרשרת של הברות מתנגנת מהפה החוצה בלי מעצור.
ליאורה יצאה לשתות קפה במושבה ואנחנו נשארנו לבד .נעמה ואני .
לשתינו אותן סניקרס של נייקי שלה חדשות שלי שחוקות , הילדה מצאה חן בעיני מייד עדינה ומתוקה מבחוץ ביישנית מבפנים רוקרית עתידית בועטת ...(בגלל הגיטרה ככה חשבתי)
היא התיישבה על כיסא מאובנת מועכת את אצבעות ידיה בישיבה עליהן .
התחלתי בעדינות לתת לה להתרגל אל הקליקים של המצלמה להשתחרר ,לא אמרתי לה מה לעשות רק תמכתי ,חיכיתי בסבלנות שתצא מהקונכיה שלה ותציץ אלי .
צילמתי אותה בכל מיני מקומות לא התעסקנו הרבה בהחלפת בגדים זה לא היה העניין שלנו היא ניגנה ואני צילמתי תוך שאני מנסה לזהות את האקורדים,לא זיהיתי ...'זה ליידי גאגא ' היא הסבירה בהתנצלות 'זה של אבריל לוין ,אפילו שאני לא אוהבת אותה..' 'זה בסדר אני לא מכירה אותן ..את יכולה לנגן ..אפשר יותר חזק???'.
בתוך הסטודיו שמתי לי את חם על הירח שיהיה רקע גיטרות כמו שצריך ובחוץ נעמה פורטת אקורדים מהוססים ...
כעבור שעה וחצי כבר קישקשנו בקלילות אפילו לא הייתי צריכה לבקש שתדבר יותר בקול , היא עשתה גלגלונים על הדשא ואני צילמתי .
תמיד יש הבדל בין התמונה הראשונה לאחרונה שצולמה ,הפעם ההבדל היה גדול כמו ילדה אחרת זו שצוחקת וזו שישבה לעצמה על האצבעות בהתחלה...
ליאורה חזרה ,לא מצאה קפה אבל הסתובבה במרכזון המסריחון שלנו . נעמה וליאורה אהבו את התמונות ליאורה אמרה שזה בדיוק מה שהיא רצתה לעשות ,לצלם פורטרט לתעד דיוקן של התקופה הזו ,כשבתמונה אחת היא נראית כמו ילדה בת שתים עשרה ובאחרת ,אפשר כבר לדמיין ,איך היא תהיה בעוד ארבע שנים בת שש עשרה -עולם אחר.
שוב אני חוזרת שמחה הביתה אחרי העבודה,ועוד ליום שישי בצהריים אל הילדים ואהובי שמחכה לי בבית ,איזה כייף !
