שטח כבוש

באדמת החצר שלנו נולדות ערים מוקמים כפרים, וטריטוריות שלא מופו עדיין מתחילות להפתח בפני קהל .

כשקנינו את הבית החצר הגדולה היתה ברובה חול ואדמה חשופים ובהם: צמחי תבלין פראיים ושיחי נוי משנות השבעים,עץ לימון ,קלמנטינה ותפוז (שההרכבה שלו לא עלתה יפה)עץ שסק עצום מימדים ועצי מנגו משנות החמישים, כל דייר שגר כאן השאיר חותם ,או ,אולי ,את הכל נטע מר גלמן ?הבעלים המקורי של הבית ברחוב המלאכה.

הוספנו משלנו עץ תאנה תפוח ואגוז,יסמין פסיפלורה ופיטנגו ,בנינו דק מעץ (איך אומרים בעברית DECK?)שאפשר יהיה לשבת עם חברים ,בקיץ נוספה לו הרחבה והבריכה הונחה עליה.

תלינו נדנדה ועוד אחת האבא הטוב בנה מתקן טיפוס מבמבוק.

כשתמר נולדה שתלנו דשא שיהיה אפשר לשכב עליו ולהנות מהעננים ,בערוגות שתלנו ירקות .והשארנו שתי חלקות רחבות ידיים ,את אחת כובשות רגלי הילדים במשחק כדורגל , והשניה ללא צמחיה מעשה ידינו ארגז אדמה רחב ידיים שבו הילדים אוהבים לחפור וליצור מאדמה מים וקש.

אני יוצאת אל החצר אחה"צ לרעות ומוצאת בכל פעם מבנה מעניין ,רצף של בורות מקושרים בתעלות השקיה ,חומות בגובה שלושה סנטימטרים מקיפות תלוליות אדמה מהודקות מאורגנות במבנה כפרי ,והנה היום, משקיפה על הכפר, מצאתי את הגברת שנולדה בצרפת ,נשלחה בחלקים לאמריקה,רק כדי להיות מורכבת, עומדת בתוך המים,ומשגיחה על תנועת כלי השייט בנהרות ניו יורק .

הבנים מבלים שם שעות ארוכות בכל יום ובשבתות במיוחד.חופרים באדמה בונים הורסים מקימים וכובשים חיים שלמים בחלקת האדמה הלא מטופלת שלהם.

אף אחד לא יושב על הדשא ,רק אנחנו מתישבים על הדק לקפה בשבת בבוקר,והחלק הפראי הלא ממופה ,שם מתרחשת פעילות רציפה יומיומית .