האטרקציה היא האמביוולנט

חופשה משפחתית.

בלי אטרקציות, ללא הפעלות

רק מה שקרוב רק מה שנעים ומה שלא צריך לקנות בו כרטיס. 

מה כן? 

אוטו עם טנק מלא,ומערכת חדשה (שסוף סוף תתגבר על מנוע הדיזל הצעקני)  

אבא בחופשה אמא גם ושלושה ילדים .לא הזמנתי מקומות בצימר , אנחנו בצ׳ילבה עם מקומות לינה יקרים אך עלובים. 

שלושה לילות בקיבוץ ושלושה במושב. 

(אלה נתוני פתיחה טובים אבל גם סבא וסבתא בעיר זה אחלה.)

אז מה כן?:

 נחל אחד רבע שעה נסיעה מהקיבוץ

חצי יום של בילוי סופר מהנה.

לחמניות עם חומוס, פירות, ושני בקבוקי מי)

בגד ים נעליים סגורות ומגבת קטנה אחת)

עץ דולב שתול על פלגי מים

צריך זמן לעקוב אחר הרוח בעלים. 

וזמן להתרגל למים הקרים

 

לשבת בלי לזוז. והדגים עושים פדיקור דיגדוגים 

וצריך זמן להעריך את הדרך אל הענף המעולה הזה

וללכת אל הנקודה הבאה.

למצוא ענף של טרזן ולבדוק אותו.

ואז. אחרי מנוחה ואפילו נימנום בין שורשי עץ ענק. 

מטפסים את כל הדרך חזרה. 

ואפשר להתקדם בקצב אישי ולמצא סימני דרך של שלושה פסים

מצויירים במברשת על סלע. 

ולעצור. בכל פעם כשמתחשק לשבת עוד קצת.

ולהתרגז על ההורים.

לחזור למקלחת דוש בחצר .

ולנוח עד הערב. 

״היה כייף בנחל בצת״.

״מחר״ אני מודיעה לעצמי ולכולם 

״מחר על הבוקר אני חותרת לראש הנקרה״

אחלה. 

מחר. התעוררתי ונרדמתי שוב והתעוררתי 

קפה לחמנייה בגד ים ,

ויצאתי לסרוק את החופים שלמרגלות ההר .

״את לא יכולה להכנס לנקרות על סאפ, אנחנו מוציאים רק קייאקים בקבוצות ״..

קיבוצניק בחגורת הצלה מתכונן להוריד חמישים קייטנים אל המים. 

מנפץ לי את התקווה. 

אז חניתי בבצת.

וחציתי את הכביש לחוף שאני לא מכירה. 

עם ים אחר. 

הסתכלתי עליו כמה זמן. 

ויצאתי לחפש עניינים על איזה אי שראיתי מהחוף.

אי השחפים ,

״אי ראש הנקרה״ ככתוב בשלט מכוסה לשלשת.  

השחפים הוחרדו ממנוחתם עפו מעלי בצרחות. 

ספינת משמר הגבול מאחורי שומרת לי על. הגב. 

קצת פחות לבד ממה שאני אוהבת. 

אבל 

אראבלה ואני עם מצלמה ובקבוק מים. בים. לבד. 

מלמטה. החרבות נראות כמו חיבוק של דולפין

ואחרי שעתיים. יצאנו מהים ונסעתי צפונה לראות בכל זאת. את הים והנקרות. 

יותר ברור מזה. לא יכול להיות.

ככה ודאי הרגיש משה רבנו מול הארץ המאובטחת. שטח צבאי סגור.

בדרך חזרה לקיבוץ עצרתי בבריכה הסודית. 

הם כבר במים. אני נכנסת לטבילה. 

בריכת האמיצים .

ואחרי הצהריים. 

האטרקציה המרכזית. 

ים. 

הפעם עם כולם וגלשן אחד. 

אז נכון, ים עם ילדים זה להיות בערנות יתר,

ולא באמת מגיעים לשכב על המחצלת שפרסתם בעמל רב. 

אבל זה כייף. 

ומצמיח להם כנפיים. 

אז מה מחר״?״

אני שוב פותחת מדריך מפה ועוברת על רשימת האטרקציות שהכנתי.

״אולי מוזיאון תל אביב ואחכ נמל כמו שהם אוהבים?״

אולי

אבל בינתיים יש בריזה גלילית ועץ אלון מצל על המרפסת.