מתקתקת

לעיתים קרובות מידי אני מתבאסת מזה שאני ככה -אמפולסיבית ,מהירה, ויורה על המקום.

אבל לרוב , גם אחרי ההתבאסות אני מבינה ומקבלת את איך שאני .
וברגעים שאני כנה עם עצמי אני מוצאת אותי אומרת לה -תודה .ל"מיוחדות" הזו שיש המתיחסים אליה כאל משהו שצריך לסלק מהדרך,קוראים לה 'הפרעה' אבל היא כלכך אני , ואין ברירה אלא להתחיל לאהוב אותנו. אחרת היא תפריע לי בחיים.
כי אם לא הייתי כזו הכל היה נראה אחרת .

ימי צילום דורשים בדיוק את אותה תכונה שעושה קצת בלאגן בחיים הפרטיים אבל יקרה מפז כשמדובר על זמן ששוה כסף.
שניים כאלה היו לי בשבוע האחרון ובשניהם עמדנו, בסוף הסשן, הלקוחה ואני מחייכות  , רגועות מסתכלות בשעון ומגלות שסיימנו שעה לפני הזמן ..
וזה לא מורגש , לא בזמן הצילומים לא בתוצאות .
"לקחת ריטלין לצילומים? " שואלת אותי חברה שמכירה אותי ואת הפיזור .
לא .
אני לא צריכה ריטלין כשיש לי ביד מצלמה . יש בה מלבן עינית שמתחם לי את הכל במסגרת שחורה דרכה אני רואה את העולם באותו רגע .
יש במצלמה ארבעה כפתורים שאיתם אני עובדת בסינכרון של שבריר שניה , שמשפיעים על קבלת החלטה חשיפה צמצם פוקוס ו..קליק 
רק כשאני מצלמת זה קורה בטבעיות מבלי שאצטרך להשקיע מחשבה.
את כל מה שלמדתי והתאמנתי עליו שוב ושוב בשנים רבות של לימוד ועבודה , הגוף שלי יורה דרך המצלמה . 
זה לקח אחד חלקי 125 שברירים של שניה.
וזה יצא בול :

למשל הקטלוג שצילמתי לאדוה ברונר .
תיקתקנו אותו בצוות של ארבע נשים , כל אחת יודעת בדיוק את התפקיד שלה, עובדות בהרמוניה לא מבזבזות זמן , לא עושות פוזות של מתאמצות כדי שהאחרות יעריכו אותה .
לא עושות פוזות .
אפילו אולה הדוגמנית - לא עושה פוזות , היא נעה כמו שהבגד עושה לה לזוז .
(והעין תופסת את הרגע הנכון שבו הרגל שלה ודש הבגד עושים אותה תנועה...)

קטלוג - שישים דגמים (!) בחמש שעות .
 הוראות ברורות של השואו-רום האמריקאי : רקע לבן , רוצים לראות את הבגדים - מלפנים מאחורה ומהצד ..
"זה נשמע כלכך משעמם" אנחנו גונחות ביננו .
אבל זה לא חייב להיות כזה !

וזה עסק .
צריך לעמוד בתקציב ובזמנים אי אפשר להקשות בשעות נוספות ובימי צילום מיותרים . זו לקוחה עצמאית לא זארה .
ואני מתאימה בדיוק בשבילה .
העבודה המשותפת עושה לשתינו טוב , וכולן מקבלות את מה שהן רצו וקצת יותר.
ובשביל לא להתייבש מהאמריקאים אולה ואני שיחקנו משחק קפיצות , אחרי 
דגם או שניים כבר ידענו מתי אנחנו רוצות לצלם :"קפיצה"  ובלי מילים פתאום היה כזה מן "אחת ,שתיים,שלוש " 

התמונות האלה לא מתאימות לקטלוג שביקשו שם ב'שואו רום ',הן לא מייצגות את הבגד כמו שהם רוצים .

אבל אדוה מבינה שאנחנו לא יכולות לוותר עליהם "זה יהיה לחנות באטסי " היא מאשרת לנו להשתעשע קצת צלמת ודוגמנית .

לפעמים צריך לתקתק , להתחיל ולסיים. 

מבלי שזה יפגע באיכות העבודה , בלי להתפשר ,בתוך החוקים המובנים לנוע בחופשיות. לעשות מה שמבקשים אבל עם ה"טוויסט" האישי שלי .
כל אחת והשפיץ שלה .

בשעה שתיים וארבעים בצהריים לאחר שהספקנו לצלם הכל ועוד היה זמן לכמה חגורות שאדוה רצתה לצלם , הורדתי את המצלמה מהיד . וצעקתי "סיימנו" וכולנו מחאנו לעצמנו כפיים התחבקנו ומיהרנו לארוז ולהספיק לרכבת של שלוש ועשרים.
שתיקח אותנו הביתה , צריך לאסוף את הילדים מהגן...

ובערב כשישבתי מול התמונות . שמחתי כלכך.
יצאו תוצאות כמו שרצינו.
וקצת יותר.

ועכשיו תודות:
תודה אדוה על האמון והבחירה בי פעם נוספת (נכון היה שווה להפסיק לצלם לבד ולהתחיל לעבוד ככה ? )
לאולה סתוי הדוגמנית 
לאורלי מגן על האיפור והשיער (ולמספרה המעולה שאולה מסתפרת בה..)
ולחנה שלימדה אותי להגיד"אם פם " היא מבינה למה אני מתכוונת 



*צילומים ליצירות שלכן . רוצות גם ? דברו איתי 0522454032