להנות בכח , מוכרחים להיות שמייח

ה"סופה" שלה ציפינו חלפה, כמו שבאה ככה הלכה.

בסוף כל סופה אפשר לראות שזו היתה רק רוח ,ואלה היו דמעות ולא סופה .

הוצאנו אותם לטיול כמעט בכח .הם שונאים מעילים ומעטפות. איתי הולך כל יום אל הגן בתלבושת ריאל מדריד שלו ללא געטקס מתחת למכנסיים הקצרים.עקשן ,ואני אומרת לעצמי שאם לא קר לא אז לא קר לו ולא חייב ללבוש מעיל (רק ביציאה מהבית אח"כ אני מגלה שהוא השאיר אותו באוטו...

אבל על חוויות אני לא מוותרת כלכך בקלות . 

אז יצאנו מהבית בדיוק כשהתחיל לרדת גשם. נוסעים לראות גלים בים " ואוו אולי אלך לגלוש ? " אני מתלהבת "כן "עונה הסקפטי "היום זה זמן מעולה לפעם ראשונה " הילדים מעודדים אותי "לכי לקנות גלשן!"  
עד שהגענו אל החוף הגשם פסק .

יצאנו החוצה אל הרוח הקרה איתי נשאר במכונית , זועם מכונס בעצמו .

הסתובבנו על החוף עמבה ויותם רצים מקצה אל קצה ברוח  , הרוח הנושבת גורמת לכלבה וגם לי לרצות לרוץ . אז אנחנו רצים .

ואז ראיתי אותה , שוכבת שם סחופת סופה .

התקרבתי אליה היא נראתה כישנה שינה עמוקה .

כפותיה מתקלפות בשכבות שקופות . 

הקשבתי לסיפוריה על מסעות בימים רחוקים מאוד .

עוברים בחוף עוצרים לידה .

חולקים לה כבוד .

ובבית נזכרתי בצבה הזקנה שנמצאת אצלי בצד שמאל - הנשי שלי ,במפת החיות .

וזה מה שכתוב על הצבה :

"קצב איטי , החיבור לאדמה מביא שפע ובטחון.
 להיות בתודה . רואה את הכוס המלאה .

אמנות הקירקוע אמא אדמה 

לא אמא מרחפת .

נשמות עתיקות ידע עתיק 

אנרגיה אמהית

מודעות לנתינה וקבלה "...

*וזו הזדמנות להזכיר את מורתי האהובה רות שר שלום, שפותחת תכף קורס קלפי חיות . ואני ממליצה לצאת אתה למסעות .