פטי סמית דמות נערצת במעמקי הוויתי ,משוררת לוחמת, נביאה, אינדיאנית עתיקה ,אמא לשני בנים, מתלבשת 'מהמם'... אישה שחצתה את המאה המרתקת של הרוק עם כל ענקיו ,שאלמלא נשיותה הייתה דמותה מפוסלת בפנתיאון הרוק לפחות באותו גובה כמו בוב דילן . פטי סמית אמנית רנסנס חכמה ונוקבת . הסרט - שירה פרי צילומים לאורך אחת עשרה שנים ,אינטימיות בשחור לבן . מסע מרגש ומאוד נוגע ללב שהולך איתי מהדהד, פטי סמית מלכתי הנערצת . היא עוברת את המצלמה בהליכה ונעצרת,מצביעה על מכנסיים ג'קט וחולצה גברית לבנה שהיא לובשת : 'פראדה פראדה קום דה גרסון' .
{ויש לי חברה חדשה יעל, כשנמאס לה מהכל היא אומרת 'אני רוצה חזרה את הדירה שלי במאז"ה ' זה הקוד שלנו ואנחנו צוחקות }
זהו , כבר אי אפשר להגיד בת מצווה , בת מיצווש בלבד. אחרת זה לא עובד(מאז ניסים אלוני והגשש לא נרשמה היסטריה כזו) נשים מתלבטות לגבי הבנות מיצווש שלהן הפרטיות ,כשהן מתקשרות לשאול על צילומים אני שומעת משפטים כמו 'היא רוצה ללבוש שמלה עם נצנצים ' 'היא רוצה להתאפר' זה תמיד מעניין לשמוע על הלבטים של אמהות לבנות 12 . ובעצם הן מדברות על פער דורות הולך וגדל ,על הבדלי תפיסה עצמית על תרבות אחרת ממה שהן גדלו לתוכה. הבנות שלהן הקטנות האהובות פתאום רוצות להיות משהו אחר, משהו שהן לא תמיד מקבלות או מוכנות לראות , ואני ,הצלמת אמא לבת שנתיים, מנסה לפשר ,לעודד את הבנות לבוא בבגדים שלהן לא להתחפש בכובעים ונוצות ,אין אצלי בסטודיו אביזרים שמשמשים את כולן .בדיון על איפור כן או לא אני נחרצת לא (אבל מגישה את הנחרצות בעדינות אל מול בנות ה12 הדעתניות) . המלצתי לטובת שלום בית היא בד"כ גלוס שקוף ואולי קצת מסקרה . בת שתיים עשרה לא צריכה איפור .מי שרוצה להצטלם עם איפור מלא שיער מעוצב ותלבושות תחכה לגיל 16. בעיני צילומים של פורטרט בגיל 12 הם רגעים של דיוק ועדינות לשבריר שנייה מתגלה בילדה הנערה שהיא תהיה ,משהו משתנה בזיק העין החיוך נראה אחר ,לרגע ,אח"כ היא חוזרת להיות ילדה . על קו הגבול הזה אנחנו מטיילות יחד וזה אושר גדול להראות לה שהיא יפה ככה כמו שהיא ,נהדרת! בפייסבוק נטשה מתכוננת לבת מצווה של בתהּ משתפת בהתלבטויות לגבי שמלה היא כותבת :' אני לבשתי שמלה תכלת וגרבתי גרביים בצבע לבן עם נעלי סטפס' אני שומעת את האימהות וגם את הבנות .דורות שחיו בעולם עם מושגים שונים על יופי אופנה ובאיזה גיל עושות מה (ואיקונות של עיבודי מחשב אשר אינן קיימות באמת-לפחות לא בגרסת התמונה המתפרסמת).
'מה לבשתי לבת מצווה? ' סורקת ומעלה תמונה שלי מאותו אירוע בינואר ,בבית עם משפחה וחברים, הילדים מהקבוצה שלי הכינו הצגה מצחיקה ,השכנות הכינו עוגה עם עיטורים מטופי. היה חם ונעים. גם לדור שלהן ,שזוכה ללעג תקשורתי המאמץ בשמחה את קשת ליבליך ושפתה, יש שכל ורצון משל עצמן . אם יקבלו את הכוונה טובה ומאזנת מאמא שלהן, ואם נדע לקבל את המצב לאשורו בעיניים פקוחות , הן יהיו הנשים של הדור הבא שימצאו את מקומן בהנהגה ובעשיה חברתית מדעית באמהות מודעת . יחד ולא נגד ולא בתחרות הורדת ידיים.כי בהורדת ידיים הבנות חזקות יותר..וביננו ,גם ככה התקופה הזו מבלבלת ולא פשוטה ונשלטת ע"י הורמונים ומחשבות מוזרות על עצמנו , זוכרות איך הייתן אז ? ומתרקם לי בראש מקום לחלוק תמונות וחוויות :אני מזמינה אמהות להעלות תמונות שלהן מהבת מצווה ,לשלוח לי במייל או ישר לפייסבוק , כמו שעושות הבנות .(הידעתן? רוב אלבומי הפיסבוק של בנות 12 עד 17 מלאים תמונות שהן מצלמות את עצמן ומעלות.קצת כמו שאנחנו החלפנו בגדים מול המראה עם עוד בחדר שתי חברות ,רק קצת יותר פומבי .) בואו נשתף .. שנראה : איך היה פעם.
הנה שלי :
ובאותו היום באותה המושבה על אותה רשת דמיונית כותבת ענת מגל על בת מיצווש
שידורי פרדס חנה אור לגויים
* אוצרת רגעים - צילומים לבת מצווה או סתם כי בא לך לשמוח קצת . לפרטים והזמנות 0522454032
אני גולשת ומטיילת באתרים , דרך הפיסבוק מקיימת קשרים וירטואלים (יש יותר מידי אנשים שבמקום להיפגש אתם פנים אל פנים אני מפטפטת ברשת ומרגישים כאילו אנחנו שומרים על קשר...)
אני אוהבת לפגוש תמונות שצילמתי מציצות אלי מדפים של אנשים,חלקם מוכרים אישית ולפעמים בעמוד של סבתות אני רואה תמונות שצילמתי בהם את הנכדים, ויש חברות שצילמתי להם את העסק או המוצרים ,וככה אני משייטת בין חברי רשת ודימויים מוכרים .
העולם אינו שחור או לבן פייסבוק לא רע ולא טוב ..הכל עניין של מינון וכוונה.
הנה כמה שהשוויצו :
בבלוג של חלי גולדנברג מתהווה פרוייקט לא מוצהר 'סיפורי טבעות 'אני קוראת את הסיפורים המרגשים ,טבעת אחת שם אני מכירה באופן אישי. פעם לפני אחת עשרה שנים נסענו לילה אחד בחזרה מחניתה ,האביר הכלב ואני ,שלושה באוטו הירוק . באזור יוקנעם תוך כדי שיחה רומנטית הוא אמר 'חשבתי לשמור את זה לזמן אחר אבל זה נראה לי זמן מתאים ' והוציא מכיסו שקית ניילון ובה טבעת קטנה ה טבעת . הטבעת של סבתא חנה שהספקתי להכיר ונפטרה באותה שנה . וזה סיפור הטבעת:
בתחילת שנות החמישים ,קבוצת יהודים פריזאים שחזרו לחיים שעל פני האדמה עוסקת ביצור סריגים (פבריקון טריקו ...בצרפתית זה נשמע טעים )
אברהם רודי ,אב לשלושה(שניים שלו ואחד בנה של אחות אשתו,שנותר לבדו אחרי המלחמה ) נוסע לקנות צמר עבור הסורגים .העסקה אמורה לספק לכולם צמר לעונה שלמה ,קניה סיטונאית בהנחה גדולה, החלפת מזומנים ברווח נקי לפרנסת המשפחה .
אברהם רודי נוסע לצפון צרפת נפגש עם סוחר הצמר מעביר לידיו את השטרות ,והסוחר מסתובב ובורח מהמקום דרך דלת צדדית.. 'אבא לא ידע מה לעשות ' מספרת שרה בתו 'מצד אחד הוא צריך לדווח לכל שותפיו על כשלון העיסקה ומהצד השני העיסקה היתה ,איך לאמר ,לא הכי חוקית מבחינת שלטונות המס בצרפת...' שותפיו החליטו לוותר על העסקה מחשש השלטונות ואברהם שחש את משקל הגזלה על כתפיו ואשר חוש הצדק שלו היה מפותח לא השלים עם הגזרה: התלונן במשטרה קיבל יעוץ משפטי ויצא לחפש אחר הגזלן ברחבי צרפת. במסעו היה נע ונד ובכל מחוז אליו הגיע רכש קנקן מקומי לאוסף הקנקנים של אשתו (חלק מהקנקנים נמצאים עד היום במטבח של שרה )
המסע נמשך חודשים ספורים, מלווה בחששות ונלחם בייאוש מגיע בסופו אברהם רודי לדרום צרפת ,שם נלכד הגנב עם פילגשו . את הכסף בזבז הגוי מזמן, נותרו מכונית שקנה לעצמו ושתי טבעות יהלום: אחת של אשתו ואחת של הפילגש . אברהם ,יהודי הגון, חלק עם שותפיו את השלל הזעום ולאשתו חנה הוא הביא טבעת יהלומים דקה ועדינה חרוטה בעבודת יד , הטבעת של הפילגש .
הטבעת של סבתא חנה אישה מסורה אמא פולניה מקורית , טבעתה של הפילגש , היא הטבעת שעשתה ממני אישה מהוגנת...
..'הולכים לחדר אוכל?' .. השאלה הזו וחשש מהול בה ,עולה בכל שנה לפני יום העצמאות. השנה גם . עשור ומשהו שאני חיה עם קיבוצניק לשעבר , מסיבת יום העצמאות בקיבוץ היא סוג של טראומה משפחתית קולקטיבית ..התייצבות מעוקמת פרצוף משתקפת משולחנות סמוכים , מוכרחים להיות שמח. אחת חברת קיבוץ צווחת במיקרופון ומבקשת שנשב אל השולחנות הארוכים ,אשר משנה לשנה נעשים פחות חגיגיים ויותר ריקים (יתרון במקרה של חדר האוכל בקיבוץ ,כמה שפחות אוכל על השולחן פחות סיכוי להתאכזב בטעימה) ואח"כ מדליקים זיקוקים שממלאים את החלל עשן מחניק ואז שרים כמה שירים מישהו קורא מקמה חגיגית ושולי עובר למצב 'אין לי כח להנות 'ואנחנו מסתלקים . השנה - לא . השנה הבנתי שאם להיות עם הילדים במסיבה כללית עם אנשים מלבדנו עדיף כאן : קצת תוכן , הרבה רצון פשטות ותקלות טכניות ,קצת ביחד הרבה חיוכים צפיפות נסבלת, 'חברים ,נרים כוסית לכבוד מדינת ישראל ' נרים חמש שש יין פטישים ,שישחררו אותו כבר אמן ,'הורים להשגיח על הילדים ' דגלים דגלים ונפש יהודי הומייה. וחוץ מזה ,איפה עוד הם יזכו לראות את אמא שלהם נוערת בשירה : 'איפה הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן' ? שירי יום העצמאות עם הטקסטים שהפכו נכס צאן ברזל אבל כלכך לא רלוונטיים לעולמנו כשירי פלמ"ח שוביניסטיים גבריים (לא,באמת אין לי איפה להחביא סטן ורימון בחזייה אני באמת מצטערת..) החלום נגוז ומתרקמת מציאות של חיים שמנסים בכל יכולתם להיות נורמליים. אמא לשלושה שואלת את עצמה שאלות על מוסר על אמונה וסמל .וזה לא פשוט ,האמת אינה קלה או נוחה לעיכול ומי אומר שיש אמת אחת? אבל הבוקר לשלוש שעות על הדשא מול חדר האוכל הרגשתי בבית. אם כבר יום העצמאות אז בחניתה על הדשא . פשוט ומקסים. תחנות : קליעה למטרה ,ברכת גומי לדוג בה דגי פלסטיק, טרמפולינה,מתנפחים ,באולינג מאולתר בירידה של החניון החדש,קיר טיפוס, צמר גפן מתוק ,פופקורן ,וכמה ארגזים של ארטיקרח עוברים בין החוגגים . מסורת בחניתה -טורניר כדוריד -הגברים מציגים יכולת פיזית (מתדרדרת עם הגיל..) משחקים ומזיעים וסביב סביב יושבות נשות השבט אמהות ובנות זוג ,ובנות זוג פוטנציאליות, עוקבות אחר המשחק. מחול חיזור מיוזע שמהווה תחליף לחגיגות האהבה המקראיות בשחת .. יום העצמאות בקיבוץ, אין את התחושה הדוחה שיש במקומות רבים של ..'בואו נראה כמה כסף אנחנו יכולים להוציא מההורים של הילדים..' הכל של כולם ,בקטן בצניעות, ארטיק קרח למי שרוצה ואין תורים ודוחק ועצבים ,רק חופש ושמחת העצמאות המתחדשת. חזרה למידה לנורמליות :יורדים מהמגדל מרחיבים את תחום החומה (בונים בתים חדשים ויפים ,בניה ביטחונית נגד טילים) וברקע על צלע ההר עמדות (נטושות ?) של חיזבאללה..
התכנסנו ארבע נשים וסיכמנו שנכתוב על עצמאותנו. 'אבל ,אני לא יודעת מה לכתוב'...אמרתי 'תמיד הייתי עצמאית ' איך להגדיר תחושה מולדת? 'תעלי תמונה 'אמרה לי ליאת היזמית. ביום העצמאות, על הדשא בחניתה, תמר מטפסת לבד אל מתקן גבוה ,אני עומדת למטה מביטה בה .מצד אחד סומכת עליה מצד שני עם יד אחת על הדק המצלמה -מצלמת מהר שלא תיפול ,שלא אהיה שם לקלוט אותה. לא נפלה. הסתכלתי עליה :מטפסת צעד יחף אחר צעד. 'אני, לבד' זה המוטו של בת השנתיים שלנו . ככל שהיא מתפתחת שתינו במקביל חוות את העצמאות שלנו ,אני מחזירה לי אותה והיא מגלה ודורשת אותה. חג עצמאות שמח .
' איחוד נשים ' העצמאות שלהן כפי שהן כתבו עליה :ליאת , נויה ,ענת ,
כמה משמח להיכנס אל בית משפחה ולראות תמונות שצילמתי להם . לפגוש יצירה שלי על המקרר ,לראות תמונה גדולה תלויה על קיר משפחתי והמון קטנות באלבומים,במסגרות.
(לימור הראתה לי ,תמונה שצילמתי בחופתם ,תמונה קטנה ממוסגרת שהניחה בחדר השינה. לא רואים את פניהם והפריים הזה מרגש אותם, ואותי)
המפגש המחודש עם אותן משפחות עם אותם אנשים בתוכן, מספק הזדמנות לראות מה התחדש וכמה השנים עשו עימנו חסד.
כן,הזמן שעבר היה טוב אל כולנו ,זוגות הפכו משפחה תינוקות גדלו לילדים וחלק מהילדים כבר כלכך גדולים שהם כבר גבוהים ממני בראש ,כל קמטוט ושערה לבנה שלנו הרווחנו ביושר ,והם מוסיפים תווים של אישיות לפנים המצטלמות .
המפגש תמיד אינטימי- כאילו לא עבר זמן, האהבה ממשיכה להתקיים ביננו ,וזו זכות גדולה ושמחה גדולה בשבילי להיות המתעדת שמייצרת עבורם ביטוי ויזואלי לחייהם .
בשבועות האחרונים צילמתי שתי נשים מקסימות שאני אוהבת מעמקי ליבי ,בנות גילי פחות או יותר עם ילדים בגילאים יותר מפחות ,את שתיהן צילמתי פעמים רבות.
שתיהן הרות ,לשתיהן לא קל - הסרעפת לחוצה וקשה לנשום ,
ושתיהן כאלה נשים מרשימות והן עושות את זה כמו גדולות .
באתי אל כל אחת מהן הביתה, בשעות שיש אור ונינוחות מקסימלית וצילמתי ופיטפטנו והמתקנו סודות וצחקנו צחוק שהרעיד לי את המצלמה .
הריון אחרי גיל ארבעים זה מקום אחר , פריחת הגוף במלואה ,אביב מתעורר
(ככה זה נראה בתמונות ,אני יודעת שכבד וקשה ,והסרעפת לחוצה כבר אמרתי ..)
אני מקדישה את האביב לנשיות לאמהות לאהבה !
ואת הבוקר לשתי הנשים המופלאות תמי ולימור .
* צילומי משפחה והריון , בביתכם בנחת ובאהבה רבה - לפרטים והזמנות 0522454032
בכל פעם שמגיע חג,וחופשה משפחתית מתחילה לדרוש את תשומת ליבנו ,אני עוברת כמה שלבים: ההתעלמות מלוח השנה -לא מתכננת תוכניות .לא מכירה בחג המתקרב, ממשיכה בשיגרה .אתרי החדשות וההורות מתחילים לפמפם את שלל הבילויים המצפים למשפחות בחג : טיולים ,פסטיבלים ופעילות מיוחדת להורים וילדים קרי :הליכה קצרה בשביל מסומן הליכה חזרה לחניון עצירה במסעדה מזרחית בליסה ונסיעה חזרה בנוף היפה. פסטיבלים : דוכני מכירה של שטויות עומס בחניה המוני הורים וילדים מחפשים מה לעשות עם עצמם, הפעלות שכוללות דוכן יצירה(לבנות ) שבדיוק כשהגענו נגמרו בו חומרי היצירה , גדי וארנבת מרוטים עד אובדן חושים בפינת הליטוף ,ורמקולים רועשים מנגנים גלגל"צ למנגינת ליבי ,מזכירים לי את איימי השלטון הקומוניסטי בסין. ואז, מגיע ערב החג ואנחנו עושים מה שעושים בערב חג :ארוחת ערב עם הורי או הוריו ,הרכב משפחתי בסיסי נעים וטוב. ואז אני אומרת לו :יש שלושה ימי חופשה צריך לתכנן משהו . אנחנו מחליטים לעלות לקיבוץ ומשם לטייל בכל יום מסלולון קצר ים או יער . ואנחנו מגיעים אל הקיבוץ ועושים בעיקר כלום : הילדים מציירים ,משחקים במחשב ,יורדים למגרש לשחק כדורגל ,טיול בקיבוץ ,גן שעשועים נדנדה נדנדה מגלשה ,חזרה הביתה לארוחת צהריים ,מנוחת צהריים ,נימנום על ספה עם ספר ,יציאה לחצר ,גן שעשועים, יותם הולך למרכול לקניות חוזר עם שני יוגורט וחמישה פסק זמן. 'מחר 'אנחנו אומרים 'מחר ניסע לעכו לטייל בעיר העתיקה נראה את אולמות האבירים ונאכל אצל אבו כריסטו (אורי בורי זה לא בתקציב משפחתי..) . למחרת כשקמנו בבוקר,מצאנו את יותם עם חום גבוה ,משתעל .תמר משתעלת ,ואיתי בשלהי ההשתעלות ,כולם מנוזלים . נוסעים לנהריה לרופא מחכים שעה וחצי בתור אח"כ בפקקים מחפשים בית מרקחת,קונים תרופות ואני קונה גם שלושה ספרים חדשים?ליותם ספר ההמשך לדרקון הראשון שלי וסטיבן הוקינג החדש ,לאיתי ספר השירבוט -שיצייר וידמיין כאוות נפשו. מאה ושמונים ש"ח בסטימצקי נהריה. שלוש שעות בנהריה וחוזרים לקיבוץ. נוסעים דרך הים כל הדרך משמאלנו הוא מנצנץ בירוק וכחול מרהיבים ,באכזיב משפחות משכשכות במי בריכות 'איזה כייף להם 'אני חושבת . בבית לוקחים תרופות אוכלים משהו ,טיול קצר ברגל לבקר חברים בדרך חזרה גן שעשועים נדנדה נדנדה מגלשה ,וחזרה הביתה למנוחת צהריים. וכך חוזר חלילה. ואנחנו כבר לא מתכננים טיולים או גיחות, מקסימום התכתבות עם חברים שהגיעו לאזור מת"א ורוצים לצאת לבלות 'פאב הפרה בשבי ציון ?'הם מציעים ..'למה לא? ' אני עונה . בעשר וחצי יוצאת מהחדר בו הרדמתי את שני הקטנים ,גדול נרדם לבד במיטתו ,כולם שרועים על הספות רואים סרט צרפתי . אני מבינה שפאב הפרה כבר לא יקרה הערב..לוקחת את 'לפני המקום /חיים באר 'נשכבת לקרא ,קמה לבדוק באינטרנט כמה שמות שהוא מזכיר בספר,קוראת קצת את ועל אצ"ג וחוזרת אל חיים באר על הספה בסלון, ואחרי כמה עמודים קמה שוב לבדוק בגוגל כמה שמות שהוא מזכיר שם.'מה את עושה?' הוא שואל 'הספר הזה מעורר כלכך הרבה מחשבות שאני חייבת לבדוק על מה הוא מדבר ' . נרדמת ליד הקטנה חולמת אותיות פורחות באויר .
חופשה משפחתית לא חייבת להיות הפקה וטילטול .אני בעד לא לתכנן ולא לעשות יותר מידי ,זה הכי מאתגר ויצירתי . כמו הדיון שהתחיל עם חברה שגרה בקיבוץ על לגדול במקום כזה או בעיר , שהתחבר לי אל הדיון הקודם שהיה לנו על לשעשע את הילדים או לתת להם למצא תעסוקה בעצמם. ואני מגיעה שוב אל המסקנה שמחכה לי כמעט בסוף כל חופשה :הפנאי שלנו הקדוש הפך מוצר צריכה. חברות מזהות את הפחד של ההורים מלהיות עם ילדיהם , עסקים קלטו שאנחנו חוששים מהפנאי שלנו.וממהרים להציע סיפוקים מידיים באצטלה של זמן איכות . הפכנו מוצרי צריכה- אנחנו והזמן שלנו, בוהים מסוממים באירועי הראווה , עומדים הלומי רעש בפקקי סוף היום . העיקר שהילדים התעייפו ונרדמו במושב האחורי. יש מקום שמחכה אחרי הפחד ,אחרי ה'משעמם לי ' יש מקום שהוא כולו נוכחות בזמן . הדרך אל המקום הזה עוברת בשביל צר ולא מסומן , השביל שביננו -אינטימי משפחתי עולה ויורד , כדי לעבור אותו משאירים מאחור את ה'צריך' מתעלמים מהקולות שאומרים שבמקום אחר כולם נהנים ,ורק אנחנו לא. פותחים דלת ויוצאים לשכונה ,לגן שעשועים ,הולכים ברגל ,קוראים ספר יחד במיטה באמצע היום , חסדים קטנים של פנאי . והעיקר לא לפחד כלל . חג שמח.
בסוף היום לאסוף את איתי מהגן ולהפרידו מיאיר זה כמו להפריד שתי ביציות ..
כמו לפרק שני אפונים מערסלם הירוק.
יאיר נסע לחמישה שבועות בניו זילנד ספרנו את הימים .
יש להם שפה משותפת ומילים שרק הם מבינים בדיחות פרטיות וכלכך הרבה אהבה אחד לשני ,איתי דוחה את הצעות הנישואין שהוא מקבל מהבנות בגן הוא אוהב רק את יאיר ורק איתו הוא מתכוון להתחתן.
קבלו את משפחת הדרי כשהיינו שכנים במושב בני ציון, הם הגיעו להצטלם בסטודיו לרגל יום הולדת 12 של ים הבכורה,לא רצו צילומים רק שלה ,העדיפו משהו משפחתי. כמובן,כשיש משפחה כזו יפה מומלץ צילום משפחתי.. השנה דני בת 12. כאשר מירב התקשרה לתאם צילומים אמרתי לה דבר אחד -ים ,צילומים בים,בחוף היפה שתמיד חלמתי לגור קרוב אליו(והנה התגשם החלום). לא יכולתי להזמין יום מושלם יותר ומשפחה מתאימה יותר לצילומי ים ,שזופים גולשים ופוטוגניים. השמש שיתפה פעולה והסתתרה בין ענני אפריל. יצא מקסים. מירב מעצבת גלביות ומוכרת אותן בחנות שפתחה בתל אביב הצעתי לה להביא קולקציה שנצלם ,24 שעות אחרי הצילומים התמונה של משפחת הדרי קופצת באוויר כבר הפכה לעלון הפירסום של החנות , פעם בשנתיים מפגש לצילומי משפחה זה דבר כלכך חכם שאני מעריכה את היוזמות האלו בכל פעם מחדש.
* אוצרת רגעים : צילומים ליום הולדת ,תמונות משפחתיות , תמונת פרופיל לעסק . גם לכן יכולות להיות יפות כאלה . לפרטים והזמנות 05224540320
בשלב מסויים נמאס לו מהמחשב מהטלויזיה (תודה לערוץ ניקלודיאון של פסטיבל פרקים חדשים -אחד בכל יום )
יותר מדוייק יהיה להגיד שנמאס לי לנתק את המחשב ולהוציא את הכרטיס החכם מהממיר...
כך או כך הילד יצא לחצר שיחק בבוץ שיחק כדורגל פגש חברים ואז הוא אמר שהוא רוצה לעשות סרט ...
'סרט הפנטזיה הישראלי הראשון' הוא הכריז בקול דרמתי מחקה את קרייני פרסומות הקולנוע .
'נסיכה נחטפה ע"י הטרול ,האבירים יוצאים להצילה..האם יצליחו במשימתם? ..'הוא ממשיך בקול רפי גינת שלו.
'חמוד,זו פרסומת, אם אתה רוצה לעשות סרט אתה צריך להתחיל בהתחלה ..' הסברתי לו מה זה סינופסיס ואח"כ תסריט וסטורי בורד,הוא ניגש מייד למלאכה: כתב סינופסיס ,תסריט ,חילק את הסרט לסצינות ,צייר כל סצינה בסטורי בורד מפורט , עשה דף לכל דמות בסרט ,שירטט אותה וערך רשימת אביזרים דרושים לתלבושת. אח"כ הוא רשם כל סצינה היכן תצולם בהתאם לתנאי השטח (הבית של הורי) וכשהכל היה מוכן הוא הכניס לתיקיה מסודרת.
ואני עליתי חמישה קילו של נחת ורודה ומתוקה .
בזמן שהוא עבד על התסריט אחיו הקטן ואחותו הצטרפו ,הקטן צייר דמויות וביקש שארשום מה קורה בכל ציור 'אלה הנסיכה ליהיא והנסיכה גלי כלואות במגדל '..והקטנה לקחה דף טושים והתחילה לצייר .
ילדים יוצרים זה מראה נעים .
כמובן שצילמתי .
הוא התקשר אל בני הדוד שגרים במושב ויחד הם סיכמו על תלבושות לכל דמות ,בערב החג הם הכינו חרבות ומגינים מקרטונים שגזרו לבד וערכו חזרות. חמישה ילדים עצמאיים עוברים ממיקום למיקום מתרגלים את השורות לבושים בתלבושות.
הכל בחופש יצירה ופעולה שהתאפשר כי לא היינו שם כדי להפריע...
למחרת צילמנו את הסצינות אחת אחת ,לא לפי סדר כרונולוגי אלא כפי שהתאפשר לכל שחקן ולפי לוקיישן ,הכל יסודר בעריכה ,יותם צעק 'שקט מצלמים , רול ' 'רולינג' ענתה הצלמת 'אקשן ' הוא קרא ..
היה פשוט כייף . גילינו כמה שחקנים מוכשרים במשפחתנו:איתי הבריק בתפקיד האביר המגמגם עידו האביר המשתעל השתעל כלכך הרבה שחשבתי שהוא חוטף התקף אסטמה ,ליהיא היתה נסיכה..יפה ומצחקקת ,אבא שלי היה טרול וירטואוז ומפחיד ,והדוד ניתאי אילתר מגבת על הראש וחטף את הנסיכה לקול בכי ומחאה של אורי בנו המזועזע...
אחה"צ ישבנו לערוך את הסרט ,והגירסה הסופית מובאת כאן , טוב לא לגמרי סופית ,יש עוד תיקונים קלים של כתוביות שברחו ,אבל בעיקרון זה הסרט. ויש אפילו מוסר השכל -כל אחד יכול להיות גיבור גם אם הוא מגמגם או חולה...
הסורק חזר בדיוק בזמן כשיש איזה עניין מחודש בעבודות ישנות: חגית נכנסה אלינו רצתה לקנות תמונה לבית החדש , ריקי נכנסה ורצתה לקנות אחת ,מיכל נכנסה אמש ומייד רצתה אחת, הנשים שנכנסו אלי בשבועיים האחרונים ורצו תמונה יצאו בידיים ריקות . תמונות שיצרתי בשנת 2000 .. העבודה לקחה חודשים ,הגדרתי את זה כהריון לידה והנקה מלאה -התהליך של יצירת העבודות ,פיזית . המון עבודה שחורה בחדר חושך להגיע אל האמולסיה הנכונה והחומר הנכון שיחבר בין האמוליסה לאלומניום ,שבועות על שבועות של נסיונות.עבודה קשה ומספקת התערוכה היתה נהדרת ואנשים רצו עבודות וגם קנו,איזה כייף. לא משנה, הנקודה היא שאלה עבודות שאני לא ממש משחררת כלכך בקלות. אז מה כן? לסרוק ולמצא דפוס טוב ,לא עבודת יד ,עברו 12 שנים של טכנולוגיה שוברת שיאים . שמחה רבה ,לקראת האביב התחלתי לנבור בארכיונים לסרוק נגטיבים ולהדפיס על קנבס ועל אלומניום וזה זמין ואפשרי! אושר גדול ! בקרוב אעלה תמונות ,אפתח כאן עמוד ,בינתיים הן בפיסבוק . ואיזה כייף למצא אוצרות כמו אוסף התמונות של רוקפור שצולם במשך שנים,ופורטרטים שצילמתי לעיתונים ועבודות אומנות שנעשו לשמה,רוב הזמן לא היה את מי לצלם אז הייתי אחלה אובייקט טאבולה ראסה לעצמי.כמה פורטרטים עצמיים יא אללה,דיוקן האומנית כאשה צעירה וחקרנית . למשל זה : שוקו אני שוקלת להפוך אותו לתמונת הפרופיל שלי :
הלילה עוד לפני שהיא נרדמה , השארתי אותה להתרגז והלכתי לצפות בסרט 'התליין'. בחצר מוזנחת בין מבני פח רפתות ולולים יושב עם קהל מאזינים מתחלף: שני חברים זקנים ,אחד בכיסא גלגלים וצעיף משובץ שחור לבן . נשים במטפחות ראש מקשיבות לו ומהנהנות. בין לבין הוא שוחט עז או תרנגולת ,קולף את עורן ומעביר שלב מן החי לאוכל של מישהו . בעדינות לאט לאט מגולל שלום נגר את סיפור חייו .שהוא סיפור חיי הארץ . הוא היה שומר אישי של אייכמן , נוכח במצבים אינטימיים טועם את הארוחה לפניו שמא הורעל המזון -המפקד אמר לו:"תימני אחד הלך, לא נורא,איכמן זה משפט עולמי " נפל הפור ובהגרלת תפקיד התליין הוא זכה ,הוא לחץ על הכפתור שפתח את התריסים תחת רגלי רוצח ההמונים . ויש המשך גרפי למדי על הליך הורדת הגופה מהחבל . ואח"כ הוא נסע הביתה וכשאשתו שאלה "מה קרה?" הוא ענה "תשמעי בחדשות"... וכך הלאה לחברון - מסתבר, שכאשר הגיעו ארבע עשרה משפחות לחג במלון פארק בחברון ,היה זה נגר שהציע פתרון זמני לשכנם בארבע עשרה אורוות סוסי מלך ירדן ."'אז בעצם בזכותך הוקמה קריית ארבע ?" אומר לו בנו "בזכותי או בגללי " עונה האיש הצנוע ,הנבון ,ורואה המציאות ללא מסנני אידאולוגיה. הצילומים בסרט מרתקים . מעט מאוד תנועת מצלמה או תנועה אנשים בתוך הפריים , מרחוק מבלי להתערב ,באור יפה שכמוהו מזמן לא ראיתי בצילום ישראלי (האור ,האור כאן קשה לא הצלמים ) הוא מחזיק עיניה של עז שזה עתה שחט ומסביר שהכל הבל הבלים ",'אנחנו כאן בשכירות יוצאים בלי כלום לבד מהמעשים הטובים שלנו " סרט קטן מרגש ועוצמתי . בסוף הסרט שולי אומר לי 'זה פורסט גאמפ התימני ' כן אבל פורסט היה קצת מטומטם ושלום נגר לא .
ויש לה הכל :ברביות מקיר לקיר ,wii ,אי פון איפד ואייפוד ,יש לה פלזמה בכל חדר חדר שינה חדר משחקים ענק ומלא משחקים ,ארונות בגדים שופעי כל טוב נעליים מגפיים מגפונים בגדי גלישה בגדי רכיבה ושוט...
וחגגנו לה יום הולדת בשבת.
שבוע לפני נכנסתי לכוננות מתנה ,מה נביא לה?
בשנה שעברה חודש מראש הזמנו תכשיט בהזמנה מיוחדת משי אהרון יוצר מיניאטורות מוכשר ,שולי נסע אליו במיוחד להביא את התכשיט לתכשיטה ..היא אהבה את התליון המיוחד ,ואפילו ענדה אותו לפחות שעתיים ..ומאז לא נראו עקבותיו .
זה מאתגר מתנה לילדה כמו ליאה...כל מה שנקנה לה בחנות בפרדס חנה ,היא יכולה לקנות יותר טוב ברמת השרון או במתחם התחנה ...
ואז זה הגיע, ברגע אחד של פיקחות ,כדרכן של הארות .
ליאה היא מעריצה מושבעת של דמות המופת החינוכית הזמרת המחוננת אייקון שהתרוקן מתוכן -בריטני ספירס .היא שרה את שיריה רוקדת בתמימות את התנועות המגונות של בריטני ואני מצטרפת אליה במופעי ריקוד ושירה מהממים..ולאחרונה היא הקימה את קבוצת - בריטני המהממת- בפיסבוק..
אספנו תמונות של בריטני , ואח"כ תמונות של בריטני עם עוד מישהי (לרוב זו היתה פריז הילטון המוכשרת בלהיות מוכרת) ובעבודת נמלים פוטושופית החלפתי את ראשה של אותה חברה זניחה בדמותה של ליאה.
מכיוון שאני אשת הדוד שלה יש לי המון צילומים של הגברת,לדעתי יותר משיש להוריה...
אח"כ חיפשתי את החתימה של בריטני והוספנו ברכה אותנטית באנגלית .
שלחתי את התמונה להדפסה בהולה , ביום חמישי אחה"צ הגיעה התמונה המודפסת מתוחה על קנבס..תאווה לעיניים .
ההצלחה היתה מיידית וסוחפת
פעם ראשונה שראיתי את ליאה מתרגשת ושמחה בכנות ממתנה,שום דבר יקר גדול או מפואר לא ישווה ליצירה המשפחתית שלנו ..
יותם כבר הזמין אחת עם ל.מסי כוכב הכדורגל האהוב עליו . איזה כייף להיות מסי הוא משחק בהתלהבות של ילד ומקבל על זה בוכטות של מבוגרים...
ואני מכריזה על פס ייצור למתנות מקוריות ,אם חשקה נפשך בפורטרט עם אישיות בין לאומית זוהרת,אפשר לפנות אלי ,מתנה משעשעת למבוגרים ומושלמת לצעירים.
ומי יודע..אולי החלום יתגשם לה ואולי פעם גם יותם יעמוד ליד מסי על המגרש .
