האפיקומן הכי מוצלח

ושוב
פסח בא .

הנה זה מגיע...הילדים רובם כבר בחופשה (אבל את עוד עובדת (

ומה נעשה בחג ?
איך נוכל באמת לבלות כל המשפחה?

איך נוכל להעביר את החג בלי לריב?בלי לחנוק את תקציב המשפחתי? איפה נוכל למצוא פינת חמד בלי המוני ישראל? נצליח ליהנות כל המשפחה בחג הזה?

גם אתם מרגישים שבפסח הבילוי המשפחתי מבאס במקום לשמח?

נוסעים,נוסעים, עומדים בתורים ,ולא מגיעים אל המנוחה? אל השקט, אל זמן איכות משפחתי קטן?מה נותר מכל ההוצאות הגדולות האלה ?

איזה ערך משפחתי נותר לנו מהחופשה הזו?

מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו בעל משמעות ביחד?
מתי בפעם האחרונה לא עשיתם כלום אבל למעשה עשיתם המון יחד?
מתי בפעם האחרונה הייתם רק המשפחה וזה היה מספיק?
מתי בפעם האחרונה קיבלתם תמורה מלאה לכסף שלכם?

הנה- בא פסח .
והחלטתי לתת לכם את הזדמנות לעשות מה שמזמן רציתם ולא עשיתם. לתת לכם בילוי משפחתי שמחזיר אותנו לפשוטות, בילוי משפחתי עם משמעות. בילוי משפחתי שמחבר את כולנו יחד ונשאר כמזכרת לנצח.
יומיים אחרי החג
הכל רענן טרי ויפה .
אתם בחופש מהעבודה, הילדים בחופש מבית ספר, מזג האוויר מושלם, הכל פורח וירוק, זה זמן מושלם לתכנן יום משפחתי בטבע, יום עם פעילות שלא עושים כל השנה: סשן צילומי משפחה בחצר הסטודיו שלי.

את לא יכולה להישאר כועסת כשהמצלמה מולך, אתם לא יכולים להיות במתח כשהצלמת קוראת לכם "תתחבקו!" המצלמה מפיגה את כל הבררה, את כל השטויות הקטנות שמפריעות לנו לראות את הדברים הטובים והחשובים - כמה אנחנו ברי מזל ומאושרים שיש לנו משפחה.                                   

כמה כיף לנו לראות אחד את השני, כמה כיף לנו "לא לעשות כלום" מול המצלמה. לא צריך להתכונן במיוחד ,לא צריך לקחת יום חופש ולהלחיץ את כולם רק כי "אמא רוצה צילומי משפחה".
הנה ההזדמנות שלכם לפנק את עצמכם .

אז מה אני אומרת בעצם?
בדרך לפיקניק עוצרים אצל נעה זני :
תבואו, הצוות שלי ואני נפגוש אתכם בסטודיו הביתי שלי.
בפינת קבלת הפנים, הילדים יוכלו לשתות לימונדה ולאכול מצה עם שוקולד,ההורים יוכלו לנשום רגע לחייך ולהיות נוכחים . 

נצלם אתכם חצי שעה , בכמה נקודות של צילומי חוץ עליזים וספונטניים .חצי שעה זה המון זמן בשביל ילדים להיות בצילומים . יהיו צעצועים בחצר, יש נדנדה ובית עץ מקסים שיאפשרו לילדים להשתחרר ולהיות ילדים.

נתחבק נתנשק ותמשיכו לדרככם .

הכנתי לכם רשימת פינות חמד והמלצות לבילוי משפחתי כולן כאן באזור ,

בין דקה לחמש עשרה דקות נסיעה.
אחר כך תקבלו מאיתנו עשרות של תמונות יפות ,באיכות גבוהה שמתאימות להדפסה.
תכינו לכם אלבום, תדפיסו , תעשו לכם תמונה גדולה ,תכינו גלויה ותשלחו לכולם סתם כי בא לכם.
זה מאריך את חווית השמחה, זה מזכיר לכם כמה כייף היה באותו יום.
זה מוסיף בריאות.

כמה זה יעלה ? 600 ש״ח בלבד ! 

אתם תוציאו את זה על ארוחה במסעדה מזרחית בצד הדרך ,במבה ומים מינרליים לנסיעה ,
זה עולה כמו יציאה משפחתית לסרט (היי מותר להביא נישנושים מהבית לקולנוע..אתם יודעים? )
אתם תוציאו את זה על כל מיני שטויות שתקנו בדוכנים באיזה פסטיבל .
אתם תוציאו את זה ולא תזכרו בכלל על מה..
אתם תבואו לצילומים וזו תהיה ההוצאה הכי טובה שתגרום לכם הכי הרבה אושר ,בכל הפסח הזה עם עוף בשקל ברמי לוי...
אתם תצטלמו וכל המתח יתפוגג.
ועוד תקבלו אחר כך תמונות שיוכיחו לכם, שבאמת באמת היה לכם כלכך טוב וכלכך פשוט -להיות יחד.

"עכשיו את נזכרת? כבר יש לנו תוכניות" 
קבעתם כבר עם חברים? עוד יותר טוב !
תרימו להם טלפון ספרו להם על הטוויסט בתוכנית ובואו יחד! נצלם אתכם במקביל . ואחת קבוצתית.
אני מבטיחה לכם שהם יודו לכם , עוד לא היתה משפחה אחת שהצטערה על ההשקעה הזו בעצמה .

"זו המתנה הכי יפה שקיבלתי בחיים ... ויש לה ערך שנשאר הרבה אחרי..מה יקנו לי ? עוד חפץ ? עוד סוודר?.. כשכל הילדים שלי יהיו שוב בארץ אני מזמינה סשן בהרכב מלא "
כתבה לי סבתא מימה מרחובות .

"הזמן הזה היה כמו טיפול זוגי, הגענו אלייך אחרי ריב בבוקר,כל הדרך לא החלפנו מילה, ואז את אמרת לנו לעמוד יחד, ולהתחבק, והפסקתי לכעוס ".. שיתפה אותי לקוחה בסוד שהיה גלוי לעיני .

"יש לך היכולת "לצלם" רגשות, יחסים, קשרים, אהבה אמיתית בין אנשים. מי שעומד מול העדשה שלך יש לו סיכוי גבוה לחזור הביתה עם בקבוקון קטנטן של אבקה בכיס, תמצית של רגעי קסם מהחיים שלו" שוררה עינת .


אז אני מודיעה עכשיו :חול המועד פסח .בפרדס חנה
"בדרך לפיקניק עוצרים אצל נעה זני"
חצי שעה צילומי משפחה
המחיר- 600 ש"ח 
מספק המקומות מוגבל בהחלט.
אם תחכו יותר מידי הרשימה תסגר, ואז תשאלו "מתי יהיה עוד אחד כזה?" הניסיון שלי מלמד שימים כאלו נסגרים תוך כמה שעות, אז אל תחכו להזדמנות אחרת.
אנחנו כבר מגונדרים, מזג האוויר נפלא, יש כבר חופש- זו בהחלט ההזדמנות הטובה ביותר לאצור זיכרונות וחוויות בעלות משמעות.

תרימי טלפון עכשיו,
תחליטו שזו מתנה למי שמוצא את האפיקומן, תנו את זה למארחים שלכם בליל הסדר , כל האחים קנו יחד מתנה לסבתא וסבא .

לא נחה צהריים - תתקשרו . 052-2-454032 

0522454032 

ה-ה-הפצ'י אביב בתמונה

האביב בפתח.

היום כבר ממש אפשר להרגיש את זה ,השמש מחממת ומהמקום בו אני יושבת אני שומעת עכשיו ציפורים .

הים ,השדות הירוקים והפריחה מחכים לכם.

זה זמן נהדר לצאת לטיול .

וחג פסח שמתקרב הוא תירוץ (למי שצריך תירוצים בשביל לכייף)

להזמין אותי להצטרף לטיול שלכם. 

לבלות זמן משפחתי ולקבל תמונות , שתוכלו להשתמש בהן כמתנת ליל הסדר האולטימטיבית,

או אם תהיו ממש זריזים -להכניס לתוך הגדת פסח מותאמת למשפחה שלכם .

מי יהיה החכם?התם? וזה שלא יודע לשאול?...

אני מזכירה מראש, כי חודש מרץ כבר מתמלא, יש בו מעט ימי שישי והרבה ימי חופש לילדים.

אז כשאתם מתכננים חופשה משפחתית ,

קחו בחשבון בוקר אחד מקסים והתקשרו שנקבע צילומי אביב .

הנה תמונות שצילמתי את הילדים שלנו ,בטיול קצר של הוצאת מרץ .

אתם לא חייבים טיול של יום שלם ,אפשר גיחה של חצי שעה לשדות שלנו או לים.

העיקר שתבואו

העיקר שתהיה לכם תמונה משפחתית מהאושר הזה .

ושיהיה אביב 

מלא התחדשות ושמחה וריח משכר של פרחים

ה-ה- הפצ'י 

(יש אנשים שהאביב עושה להם להתעטש..)

הזמן טס כשנהנים וחולף גם כשלא שמים לב אליו , אחר כך אומרים "אוי חבל שלא צילמנו הם היו כאלה מתוקים כשהיו קטנים..."

מול ביתנו השדות ירוקים והאופק נמתח רחוק ובהיר.

 אז התקשרו ובואו 

יהיה שמח .

להתקשר ולקבוע : 0522454032 

לבנה עם שוליים כחולים

אחרי שבועות שבהם הייתי מאוד לא נחמדה עם עצמי ,
מלא דרישה מלא ציפיות מלא רשימות של מה אני לא , התחלתי לאט לאט להיות קצת יותר כן.
קודם כל פגישה - עם היועצת שלי והמלווה העסקית האהובה  ,
פגישה של שעתיים בקפה בעזריאלי הניעה אותי שוב ליצירה לעבודה וגם לשיווק .
כיוון שאני לא אחת שאוהבת לעבוד הרבה , הכל נעשה במידה ,ובכל פעם מחדש מדהים אותי כמה הכוונה מקיימת עצמה במציאות.
אז סבבה עבודה ומשרד והכל אחלה בחלה אין לי טענות ,
לקוחות אחד אחד , באמת. כל סיפור מלמיליאן .
אחרי כמה ימים של צילומים (שתמיד ממלאים לי את המצברים , תמיד) 
הרגשתי קצת יותר טוב .
ואז הגיע אתמול, עם החמסין המקסים שלו.
וכולם העלו תמונות מהים ורק אני לא הייתי שם.(היו לי צילומים בבוקר והחלטתי לא להבריז )
וכבר לא יכולתי יותר לחכות עם הנחמדה אל עצמי..
אז היום יצאנו לים.
על הבוקר: פיזרתי ,סידרתי , קצת פייסבוק, קצת מיילים
והנה היא כבר מחכה לי ברחוב "מתלבשת ובאה " אני מסמסת לה .
הגענו לחוף ,לקחתי גלשן רייסר שבנוי למרחקים ארוכים , והוא יותר צר . (אדום - זה גם די חשוב לנו...) ונרתיק נגד מים לאייפוד ,שנוכל לצלם .
נכנסנו לחתירה . 
אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
היה לנו מסע ספארי, מלכת המדבר, נערת הגומי, וההרפתקנית המזדקנת .
הכל היה שם .
המים ירוקים זוהרים , השמש יצאה ונכנסה בדיוק בזמן, לא היה חם מידי לא היה קר .
שעתיים .
חתרנו לכיוון ה"בויות" שהם מצופים ענקיים כאלה ,אליהם נקשרות אוניות הפחם שמגיעות למסוע של חברת חשמל .

רצינו לפגוש דולפינים.
אתמול בבית ינאי היתה להקה שחתה עם שני חותרים.
אז החלטנו למצא דולפינים.
כבר כשהתחלתי לחתור אמרתי לעצמי
"את יודעת שהם יבואו כשהזמן יתאים..חלאס להלחיץ "
אבל בכל זאת ,הסתכלתי לאופק וקיוויתי, אפילו עשיתי קולות קטנים כאלה של דולפינים, וניסיתי לדמיין אותם ,עצמתי עיניים .ואז נפלתי אל המים והתעוררתי לגמרי ...סססאומו המים קרים בעומק!!!!
אחר כך חתרנו אל המסוע של חברת חשמל אבל יש שם המון רעש של חשמל אז התחפפנו .
בדרך אכלנו פירות יבשים שהיא מייבשת , ושתינו מים . 
וצילמנו אבל השמש סינוורה לנו את החיוכים 

לא פגשנו דולפינים ,אבל זה בטח עוד יקרה , היתה שם מדוזה אחת לבנה כם שוליים כחולים יפים.
עצרנו למנוחה, חתרנו מהר חתרנו לאט והתידדנו עם להקת קורמרנים . 
חזרנו שחוטות אבל מאוד מרוצות.
ישבנו לפטפט עם קובי שבונה גלשנים, ונסענו .
(בעקבות הפיטפוט היא החליטה לקנות את 'מובי דיק' אז עצרנו בסטימצקי)

הגעתי הביתה .
התקלחתי ,התלבשתי ,רצתי לפגישה , מישהו חסם אותי בחניה ,חיפשתי אותו בכל ברחוב "מזדה ירוקה? מזדה ירוקה !"
לא ענה הבנזונה , חזרתי לאוטו ,יצאתי מהחסימה ,נסעתי לפגישה ישבתי שם ארבעים וחמש דקות ,טסתי לגן אספתי שניים,נסעתי לבית ספר אספתי אחד, מה אוכלים צהריים? חונים ,הולכים ברגל למסעדה , מתווכחים איתי על כל דבר, חוזרים עם אוכל בשקית במקום לאכול במסעדה, נכנסים הביתה,הוא פתאום רעב, מכינה לו משהו מגישה לאחרים ואוכלת בעצמי ,מהר !לפני שיבקשו ממני מים או משהו, אחכ שכבתי לנוח, חצי שעה .ואז :
הסעות -כדורגל גן שומרון ,חבר בעין עירון ,חזרה ,לחם חלב ביצים ,כדורגל שני, כביסה כביסה, ארוחת ערב .
ועכשיו ירדתי למשרד להחזיר מיילים ולעבוד קצת.

אז מה רציתי להגיד לכן חברות ?
שהים .
הים .
הים .
החתירה זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים מאז שנולדתי.
תמיד שנאתי את הים, אף פעם לא הבנתי מה עושים שם , השתעממתי בחוף לא נכנסתי למים , גם לא באוגוסט ,
מי לי ולים ?? 
אוטוטו שנה מאז הפעם הראשונה. 
ואני מתרגשת ומאוהבת והיחסים שלנו רק הולכים ומתפתחים.
הים הוא חכם ומרפא ,הוא לא פראייר . הוא שם תמיד ואני לומדת להתמודד עם מצבי הרוח שלו, והוא משקף לי את שלי.
הוא ספורט ,הוא כושר,הוא להרגיש טוב עם הגוף.
הוא לקפוץ לתוך המים להעטף בחיבוק שלו, לצוף , להסתכל בשמיים .
לבכות מרוב יופי .
שמנות רזות נמוכות וגבוהות , לכל אחת יש מקום בים. 
יש כל מיני סוגים של גוף בים רואים הכל.
לא כולן שזופות בבקיני .

הים הוא החבר הכי טוב שלי.
והאנשים שמצאתי שם.
את לבד , אבל לא : 
אם את בבעיה תמיד מישהו יחוש לעזרתך,
אם את נראית מבוהלת או אבודה תמיד יצוץ מי שיצעק מילה טובה, או ישאל איך אפשר לעזור.
כשאת רוצה להתקדם תמיד מופיע מדריך ,או סתם איש או אישה שיש להם נסיון והם מדגימים לך,
ואפשר ללמוד הרבה מלשבת מול הים ולהתבונן באחרים.
הים הזה זה משהו.
ולילדים - זה נפלא לילדים! 
מחזק מבפנים בונה אופי ועושה שרירים .
אין כמו התמודדות עם איתני הטבע לפיתוח אישיות.

קחו את עצמכן לים .
תעשו משהו למען עצמכן . 
סקי זה גם כייף אבל הים- הוא פשוט קרוב לאללה .
ולא צריך להיוולד דולפין ולא להיות משועממת , 
צריך לפנות מקום בלו"ז בשביל עצמך.
זה הכל ,
מה שרציתי לשתף היום .

תעשי משהו טוב בשביל עצמך .

*
הממממ...זה פוסט ללא מטרות רווח ,חוץ מהאושר של עוד מישהי שאולי תהיה טובה אל עצמה מחר בבוקר. 

ורג'יניה צודקת

כשאני לא מצלמת בסטודיו ובחוץ .
אני עובדת מהבית .
על המחשב , בטלפון .
אבל לעבוד מהבית זה לא פשוט , את זה כולן יודעות.
אז פי מאה לאחת שמתרשמת בקלות מכל הסחת דעת .
יושבת עם אוזניות כאלה של פועלים כדי לא לשמוע את הרעש .
לא מצליחה להפריד בית מעבודה ,
זה עובד בעיקר לרעה.
לרעת המשפחה לרעת שרות הלקוחות (כשאני עונה אבל לא יכולה לדבר כי מסביב יהום הסער..)
לרעת העסק לרעת האיך שאני מרגישה עם עצמי .
ואנחנו הרי בעניין של טוב.
לא אוהבת לסבול .

ערב אחד הוא הציע לפנות עבורי את החדר שיש לו כניסה נפרדת וחצר קטנה, חלונות גדולים , וכרגע משמש מחסן.
למחרת הוא ניקה צבע ואירגן , אני רק ניתקתי את הכבלים של המחשב .
אפילו לא מיינתי ניירת כי זה יותר מידי סטרס ליום אחד .
ואחר הצהריים ירדתי לחבר את המחשב .
ששששששש
שמעתי את השקט .

שטיח כסא ושולחן עבודה שפונה אל החלון הגדול .
משמאלי ארונית ספרים ,
מימיני ספסל מתכת לבן ועליו גופי התאורה הגאוניים של LUFFA DESIGN  - שזה האיש שלי ,שעיצב וייצר במו ידיו המוכשרות .

התחברתי לרשת לספר לחברה  "יש לי חדר !".
"ליאת תביא לך קצת לבבות לפזר בכניסה ויש לך בית!" 
כתבה לי החברה . 
ובאותו רגע , 
בתיזמון של הסרט שבו אנחנו חיים , הוא נכנס , עם הלבבות שליאת נתנה לנו כמתנת פרידה .
(ואני כלכך מתגעגעת )

אז יש לי חדר משלי , 
שוב .
הוא כבר שימש כמשרד לפני ארבע שנים ,כשתמרי נולדה .
ועכשיו אני חוזרת.

שששששש תקשיבו לשקט .

כשאת אמא ויש לך ילד אהוב שצריך תשומת לב , את מקדישה לו אותה .
ומרוויחה מזה בגדול.
ככה העסק שלי היצירה שלי , זקוקים לתשומת לב לאהבה ולחדר משלהם .
ההשראה צומחת כשאת מאפשרת לה תנאים , 
צריך להזין להשקות לחשוב ולשמוע המון מוסיקה .
וזה היה פשוט כלכך וקל לעשות.
כמה שעות ?כמה שנים ?העיקר שנעשה .

הוא ירד לכאן בערב, עם קפה ישב בכסא מקשיב לשקט..
ופתאום יש לנו קן .
יושבים ומדברים , שותקים . 
בשבע בערב .
כש"טפיפות*"הילדים מתנגנות לנו למעלה מעל הראש .
(*טפיפות הוא אולי המונח הנכון אבל סליחה-טפיפות זה גם בומים ודפיקות?)  

ועוד דבר שגיליתי ואני אומרת עכשיו אבל אתכחש לזה לנצח : אני עושה את רוב הבלגן, לא הוא .
אני בעצמי .

סליחה מראש : צילמתי באייפון,
כי אם הייתי מצלמת במצלמה האמתית הייתן מסתנוורות .
(וגם כי אני כאן למטה עכשיו והמצלמה בארון הנעול המוגן, ולא בא לי ללכת להביא אותה ולשכוח מה רציתי)

והמסר השיווקי לפורים :
יש לי חדר ,אז אני יכולה לענות ולשאול שאלות ,לברר באמת את הצרכים של לקוחותי ,כי זה חלק בלתי נפרד ממהות העסק שלי .
 ככה אני אוהבת לעבוד .
דברו איתי בנות, מה את רוצה לצלם ופוחדת? 
0522454032

חמדיללה מבסוטית !

בחלום שלי אני מצלמת .
יוצרת.
בחיים שלי אני מצלמת 
מרוכזת ברגע השברירי הזה של הקליק.
שום דבר אחר לא משתווה לעוצמת הרגע הזה , זמן היצירה .
יש לי מה לתת ודרך המצלמה אני מצליחה להגיד אותו, לעשות אותו  בלי מילים.
מצד שני ,
יש כאן עסק .
שפועל ודופק ודורש את שלו , שמלא ב"צריך" ומלא התנגדויות , ולפעמים חסרה האמונה בדרך .
כי הכל במילים באוויר במחשבות.
ואני צריכה  את המימוש ,לראות בעיניים איך זה קורה.
 לא נרגעת ,חסרת מנוחה .
עד הזמן שאליו העסק מכוון - הצילום .
והלקוחות שלי - אנשים יוצרים .
העבודה אתם מולידה שיח , יציאה מהבועה שלי אל בועה של מישהו אחר.
רעננות וסקרנות גדולה .
שילוב של כוחות יוצרים ותוצאות שמוכיחות לנו שעשינו טוב. 
ככה גם בפרוייקט הנוכחי שאני עובדת עליו יחד עם הלקוח .
צילומי גלשנים .
כמה חדווה ויצירתיות יש במסעות הצילום הקטנים האלה בני שעתיים או שלוש ,
מדלגים בין לוקיישנים , מחברים חלום למקום  ,מתרגמים שפה ורעיון לויזואליות.
והנס הזה - היצירה הזו ההפתעות שמחכות לקרות מתרחשות לי מתחת לאף . מאחורי המצלמה.
ויש זמן לשתות קפה שחור לפני המשימה הבאה..

אז אני אומרת לעצמי (ולחברותי העצמאיות היוצרות )
תזכרי שאת כאן בשביל שיהיה לך טוב. תעשי את ה"צריכים"כי הם שם , הם צריכים לקרות , יש תהליך שרוצה הנעה .
אל תכעסי ואל תשפטי ובבקשה בבקשה אל תרדי על עצמך .
אם אפשר...
למשל: פסח כבר ממש מעבר לפינה.
ואת רוצה להיות מוכנה עם תמונות מקצועיות אבל ..
אבל אין לך זמן להתפנות לזה ?
אבל את עובדת יותר טוב בלחץ ועוד לא לחוץ ?
 אבל את לא בטוחה שיש לך כסף לעשות את זה ?
את מאמינה בעצמך ? 
מאמינה שמגיע לך וליצירה שלך מקום שמכבד את שתיכן ?
אני מאמינה.
ובגלל שאני מופרעת קשב , ובגלל שאני לא עומדת בלו"זים של עצמי שמתפוגגים כשאין מבנה מסודר .
אני מזכירה השנה מראש .
תתחילו מצעד אחד למען עצמכן וזה יקרה כבר מעצמו , האייטם היחצ"ני יגיע ממקום בלתי צפוי , ההזדמנות תדפוק בדלת ותרצה תמונה מהיום להיום.
ולך תהיה תמונה טובה לתת לה . 
תהיי נחמדה אל עצמך.
מגיע לנו . 
אחיותי ליצירה והעסקים תרימו טלפון ובואו לצלם.
וצאו החוצה ! 
האביב כבר פה 

* צילומים לעסקים שמתרגשים מהם - לפרטים : 0522454032

יום האם קיבינימאט

זה יום האם.

אפילו שיש כל מיני משפחות .

משפחה לא בוחרים.

יש טענה שכן בוחרים אפילו פעמיים :

פעם אחת ברורה לכולנו כשמקימים משפחה.

ופעם אחת, מוסוות ע"י מקריות וגנטיקה : כשנולדים לתוך משפחה .
כי אנחנו בוחרים לאן להוולד כי יש עבודה ותיקון לתקן.

פעם אחת כשאת בוחרת את העיסוק שלך וכל תמונה היא יצירה , לא ילד אבל לידה .

פעם אחת כשאת יוצאת לטיול עם המשפחה ומשאירה את המצלמה בבית (אבל מצלמת באייפון).

לפני שבועיים פגשתי אם טריה , איחלתי לה בריאות ואריכות רוח וימים .

וזכרתי את העייפות הטרדות הפחדים שמחלחלים לכל מקום,שעוצרים אותנו.

אָת אמא .

זה אומר שיש מי שמסתכל עלייך כל הזמן , יש מי שקולט במבט את כל מה שאת לא אומרת בפה.

המחשבות היפות וגם המחשבות שלא כלכך יפות. 

המקומות בהם את בטוחה במה שאת עושה ,והרגעים הרבים שאת לא.
פשוט לא.

לא יודעת לא זוכרת , והספק מכרסם .

ויש מי שקולט את כל הרגש הזה בלי שתגידי כלום .

ומה על המילים שכבר נאמרו?

הטובות מתמוססות אל לב המקבל .

הלא טובות נשארו חרוטות באויר ,עומדות בחלל ומזכירות לך שטעית .
(ואת לומדת לקבל אותן ואותך, כי את לא יכולה שלא)

כמה מילים הייתי רוצה לקרצף ולמחוק.

ומה תעשי עם כל הטעויות?

ומה על איזוטריה של אחזקת בית? 

כותבת ומצלמת ומפזרת את המחשבות לאויר .

ומה עם זמן לחלום? 

בשקט בלי קול בלי ריצוי בלי קהל.

רק נוכחות.

זה יום האם ויש אמהות מתות ביננו . שבע שנים , חצי שנה , היו ואינן .

אני מצלמת את בתהּ היפה ,

מסתכלת לראות איפה היא מגיחה בפני הילדה שלה שגדלה כלכך.

"את כלכך דומה לאבא " אני אומרת .

ככה יודעים

מרוב שאני מצלמת שכחתי לעצור ולכתוב.ו
אז בבוקר אחד עולים צילומים משלושה פרוייקטים שצילמתי .
ואני בכלל בסטודיו ביום ארוך ומיוחד עם צוות נשים אחת אחת."
אמא יש לך 18 בקשות לחברויות חדשות ו79 תגובות " 
הוא קורא אלי מהמחשב. בערבו של יום ארוך. אני נגשת ורואה שכל הדברים עלו ומבינה שזה באזז שקורה .

כשיצירות משותפות שלי ושל המצולמים פורשות כנפיים ומתפזרות בעולם. זה התפקיד שלהן להתפזר .
אני מראה לו בגאווה את התמונות .
הבכור מסתכל וקורא ומתעניין , הוא מעריך את הצלמת -אמא שלו ויודע שזאת העבודה שלי .

מבחינתו - העבודה שמאפשרת נעלי פקקים אדידס , מגיני עצם נייקי  ופיצה אוליו פעם בשבוע (:

(..חשבונות חשמל וחינוך פרטי זה פחות ממשי בשבילו..)
אבל הפעם הוא מתרגש מהמעמד . 
בכל זאת : רוקפור 

ב YNET 
זה הילד שבנסיעה לחוג מזמזם את הוויט סטריפס כי ניגן אותם בשיעור הרכבים בבית ספר .
ילד שמבין מדיה..והוא חושב וחושב ואומר לי :
"פעם אם קבוצת כדורגל גדולה תבוא לארץ ,אולי הם ירצו שתצלמי אותם .."
אוח מתוקי .

עכשיו אני יודעת שהוא מתרגש איתי

ואז הוא מנחית אותנו אל קרקע המציאות 

"הלוואי שמכבי חיפה יבקשו ממך צילומים... "

"לסופרגול" 

בתמונה , מה שצילמנו לאדוה ברונר . חכו לחורף הבא...

* צילומים שעובדים טוב עם באזזזז

  לפרטים 0522454032

מתחת לכרית

הדברים שמצאנו מתחת לכרית שלה

 
קופת חיסכון הדב פדינגטון 
מצפן זכוכית מגדלת 
ארבע חתיכות מלפפון 
ארבע אבנים 
מפתח של הבית (שנעלם לי מהתיק)
מפתח של דלת צדדית 
ספר
פנקס צ'קים 
גלוס ורוד (שלי )

הילדה צריכה חדר משלה .
כרית זה לא מספיק .

לבקר בחדר הקסמים

לפני שנה עשינו אירוע "..חברות של חברות עם חברות.."
הרמתי סטודיו בחצר של ליאת שרון וצילמתי -חברות.
חברות שבאו יחד,חברות שנפגשו שם,חברות מכל הסוגים.
היה חברותי .
באותו אירוע פגשתי את רחלי וצילמתי אותה עם חברתה עינת.
שנה אחר כך מתאספת קבוצת חברות ,
ביוזמה משותפת של רחלי וחברותיה הן מחליטות לעשות לעצמן יום כייף.
מזמינות אותי ואת טלי המאפרת ומצטלמות .
הקבוצה - פורום אינטרנטי של יוצרות מוכשרות , שמדברות על הכל ומסתבר שגם עלי..שחלקן כבר חוו את החוויה ורוצות עוד ,ואלה שעוד לא צילמתי רוצות כבר תמונה נורמלית .
הלוקיישן הנבחר היה ביתה של המלכה האם של מלאכת היד בישראל ,הלא היא הגברת בתיה עוזיאל .
שישי בבוקר השמש זרחה , אין פקקי תנועה ויש אפילו חניה בשפע .
איחרתי קצת כי נגמר הדלק ולא הקשבתי לwaze ..
אבל הגעתי אל חבורה כלכך נעימה של נשים שכעבור רגע כבר שכחתי שהייתי בלחץ.
התמקמתי תוך חמש דקות והייתי מוכנה עם האצבע על ההדק.
התחלתי לצלם אותן,אחת אחת .
פתאום בא לי לשחק והתחלתי משחק "צילום עם חברה " כל אחת שמסיימת סשן מצטלמת עם זו שאחריה :

התחילה חגיגה 
כי יותר קל עם להקת חימום, 
יותר קל לעמוד מול מצלמה אחרי שזו שהרגע סיימה נותנת לך חיבוק..

חבורה של נשים , קליקה , כזו שתומכת ומייעצת ומחבקת .
מי שהיתה נבוכה מול המצלמה קיבלה מייד עידוד ושלל הצעות לפוזות מהחברות .
וכשנשים יחד צוחקות ונהנות, מתחילות להשתטות.
וכשהצלמת אוהבת להתפרע ,קורים דברים נהדרים .

ואז יצאה המלכה האם. והפיטפוטים הופסקו, הזמנתי אותה לשבת על כסא המלכה, היא הרביצה כמה פוזות אציליות .

את הרגעים האלה אני אוהבת במיוחד: 

שבריר שניה אחרי שבתיה עוזיאל ירתה קללה עסיסית בלתי מלכותית בעליל באוזנה של רחלי,
שהיא נסיכה קסומה שברירית למראה אבל קולית לגמרי.
יש במבט של הגברת עוזיאל ילדה שובבה וחיוך קטן..

כשכולן כירסמו בורקס אני לא הפסקתי לצלם בבית העמוס יצירות וצבעים, ממלכה של קוסמת.

היינו בשוונג חמש שעות ולא יכולנו להפסיק .
יצאנו לתמונה קבוצתית ברחוב

כי ככה זה עובד:
כשחבורת נשים מחליטות להנות בבוקר אחד מיוחד שאין בו שום דבר חגיגי פרט להחלטה לשרת את הכייף שלהן.
לא היה תאריך מיוחד וזה בדיוק מה שהפך את החוויה לכלכך מהנה - באנו להנות.
והיינו צוות מעולה טלי פלד הנשים ואני ,היה ביננו חיבור היתה רוח של פירגון וכל הזמן חיבוקים ונשיקות.
ההשתובבות מול מצלמה יוצרת חוויה מגניבה.
וככה זה היה בדיוק .

וכמה באזז היה אחר כך , ואיך היו התגובות, וכמה זה חימם לכולנו את הלב..
תוכלו לקרא כאן ,וכאן ,וכאן,וכאן וכאן ..., ועוד וגם פה  ויש עוד.
אני שוב, מאושרת מהעבודה הנהדרת מהחברה ומההצלחה שעושה לכלכך הרבה אחרות טוב על הלב .

וככה זה יכול להיות תמיד .

אם יש לך חברות ואתן רוצות להתפנק במתנה לעצמכן - הזמינו יום צילום "מותק" 
זה שווה ברמות. 
אני אשמח לבוא לעשות איתכן בוקר , ואחר כך תוכלו להשתולל עם התמונות .
לפרטים והזמנות 0522454032

רוק & וילה

גם כשכאילו משהו קורס (או נמחק לי בטעות הבלוג..)

בעולם האמתי זה שאני בונה לעצמי , יש כל הזמן בניה.

וחיבורים .

לפני שבועיים בשישי בצהריים קיבלתי סמס "צריכים תמונות לעטיפה "

"אני צריכה חצי שעה לחשוב ושהמוסיקה תניע לי את הגלגלים" עניתי 

בכלל ,הייתי באמצע בוקר כייף אצל אדוה ברונר .קונה בגדים .

עד שהגעתי הביתה כבר חיכו לי קבצי מוסיקה . הכנסתי אוזניות לאוזניים ושישי שבת התנגן לי הדיסק החדש של רוקפור בראש.

חוצפה של רוקרים  בארץ ישראל שבה אין מקום לגיטרות חשמליות .

בשבת נסענו הוא הילדים ואני לראות את "הבית" בקיסריה . אירוע אמנות שהפתיע והדהים אותי בעוצמתו בגודלו ובכמות האנשים שבאו (וכולן מפרדס חנה..) 

לרגע הרגשתי בברלין.

חוצפה של אומנים , של READY MADE  וחומרים מחוספסים וגראפיטי . בישראל ,מדינה שאין בה מקום לאמנות .

צילמתי עם האייפון .

"אני חושבת שמצאתי לוקיישן לצילומים" עניתי ללהקה ביום ראשון בבוקר "נוסעת לצלם קצת "

וחזרתי אל רחוב הליבנה חמש ,לחצי שעה . הפעם עם מצלמה .

הסתובבתי שם בשקט כמעט לבד .

מצאנו לוקיישן .

( ואם לא יסתדר , נביא את הספה של חוג'סטה אל הסטודיו )

אין זמן :הוילה מיועדת להריסה,האירוע הסתיים והיצירות נלקחות ממנה, ואני פונה לכמה אומנים אם הם מסכימים לחכות ואם מרשים להצטלם להם ביצירה.

אתמול על הבוקר , נכנסנו אל הוילה .

מרגע שראו את הדולפין , כל התמונות בבריכה היו בנסיון להכניס את דולפין לתמונה,ואת הלהקה .שיראו אותם ושיראו אותו ושהשמש לא תתערב לנו בתמונה. 

הדולפין והספה
(הדולפין של גבריאל רענן  והנס פלדה השכן שלנו והספה של בעלה של טלי חברה שלי..יצא ככה במקרה כזה)

בכלל באנו בשביל החדר עם הציפורים 

אבל כאן השמש קובעת אנחנו מחכים לה שתזוז ותתן צל כמו בתמונה .

וכל הזמן האייפונים מצלמים .

לצלם ארבעה זה לא פשוט ,שלשיה מצטלמת יותר טוב . 
כל אחד רוצה לצאת טוב , לכל אחד יש סיפור ומקום בלהקה , וגם לי יש רצון ותמונה בראש .

בוקר שלם. 

עלינו ירדנו נכנסנו יצאנו והיינו בתוך המקום הסוראליסטי הזה.

המטבח יצא 'בריט פופ' מידי 

בציפורים האור ביאס ואי אפשר להכנס ליצירה .

הבאתי איתי רקע שחור 
כי אני אוהבת לצלם פורטרטים על רקע שחור .
פירקתי את רוקפור 

אפריים חוג'סטה שעשה לנו ג'סטה ובא לעזור עם הספה , הכין קפה שחור , ונתן לנו רשות לסובב אותה לכל כיוון .

יש מלא תמונות טובות .

תפגשו אותן בעיתונים ובפרסומים שיהיו כשייצא הדיסק החדש .

בינתיים , את זו אני הכי אוהבת 

*צילומים לפרומו ויחסי ציבור - כן ! אני עושה גם כאלה, מחוספסים
לפרטים 0522454032

DELET ALBUM

טעות מרה ,
טעיתי.
לחצתי DELET ALBUM
מאלבומי התמונות ששמרתי לי בגוגל פלוס.
האלבום נמחק ועימו נמחקו
כל
תמונות
הבלוג.
(כמעט כולן יש ששרדו כי נשמרו במקומות אחרים)
כמעט שנתיים של תמונות
אינם.
נעלמו .
ולכן עכשיו הבלוג נראה כמו בית קברות לפוסטים שהיו...
2012 מחוקה כמעט לגמרי והאחרות לא.
אני צריכה לנשום קצת ולהתחיל לשחזר בעבודת נמלים.
תמונה תמונה .
למצא אצלי הארכיון את התמונות,ולהעלות אותן אחת אחת לפוסט המתאים.
זה בטח ייקח שנים
אם בכלל..
בנתיים
אזהרה !
אם יש לך בלוג בבלוגר אל תעלי תמונות דרך גוגל פלוס !
עדיף לשמור הכל על תיקיה אצלך המחשב.
נפגש ביום טוב יותר.
כל יום יהיה טוב יותר מזה ...

הנה זו האזהרה שגוגל שמים, בפעם הבאה לקרא לפני שלוחצים ENTER

קברט

חנוכה
תודה לאל (ולבחירה בגן פרטי ) שני הצעירים נהנים מקייטנת חופשת חנוכה משודרגת בגן המופלא שלהם .
הגדול- גדול עסוק בעניניו.
ובגלל שאין לחץ חיצוני התחשק לי לעשות איתם משהו נחמד.
החלטתי לנסוע איתם ועם חברה וילדיה לראות קרקס .
בבת ים.
היא הציעה אני קפצתי על הרעיון.
 כי בא לי לעשות איתם משהו כייפי , בא לי לצחוק, בא לי חוויה מיוחדת , בא לי בילוי שיש בו תוכן , לא נוצץ לא פלסטי ! סנובי איכותי ופשוט.
ממש כמוני...
אז נסענו.
ונסענו.
ונסענו.
הו אלוהי כל הפקקים שבעולם !!
ש ע ת י י ם  בין פרדס חנה לבת ים.
וכמובן שכל הדרך זרחה שמש עד לדקה בה חנינו ויצאנו מהמכונית..מבול של חורף, אפלה גדולה ,וכביש שהופך תוך רגע לנהר שוצף .."ידעתי שהייתי צריך לנעול את האדידס הגבוהות"..אמר הגדול .
הוא בכלל לא רצה לבוא והצטרף ברגע האחרון כמחווה של רצון טוב לאמא שלו .
ליתר בטחון הוא הביא עמו עיתון ספורט היסטורי שמפרשן את כל אחד מ86 הגולים של ליאונל מסי אגדה בחייו.

"זה נראה לי תיאטרון דל תקציב , כמו הידית " הוא מאבחן במבט אחד , את המיקום (האנגר באזור תעשיה) את הבמה (לוחות בטון ) ואת האווירה הכללית (ילדים על מזרונים צמודים לבמה הורים על כסאות פלסטיק בטריבונה צנועה)

כאלה מקומות אני אוהבת .
הצגת התיאטרון האחרונה שראיתי היתה מבקר המדינה בקאמרי , יצאתי בהפסקה ,והמשכתי ללכת על מנת לא לחזור יותר לתיאטרון ממסדי שמריץ "שלאגרים" .וזה היה בקאמרי הישן ..בחדש לא הייתי. נראה לי מקום מדכא עם כל השיש והנצנצים .

מה כבר ביקשנו ?
ליצן בודד שיש לו מזוודה קטנה ובה עולם מלא

להטוטים של בני אדם (כאלה שהילדים מזדהים איתם )

לוליינית אקסטרווגנטית עם מבטא צרפתי .
ו"הנסיך של לוסי" שתומך בה כשהיא חופרת (שאותו תמרי הכי אהבה מכל הבנים..)

תזמורת בצורת מצחיקה , ושישתפו את ההורים...

ו"השתחוויה" מלאה נוצצים וילדים מתפרצים אל הבמה בשמחה גדולה ,לחבק את הליצנים .

היה מקסים, צחקנו המון ונבהלנו במקומות המבהילים .
הופעה לילדים עם גיבורים בגובה העיניים ,שאפשר לנסות להיות כמותם , שרואים ושומעים את שפת הג'יבריש שלהם ומבינים אותה . שלא צריך מסך כדי לראות מקרוב.
תאטרון קברט קרקס
מצויין בול במידות שלנו
(זה בעצם סניף של פרדס חנה, בבת ים )

...אחר כך בדרך חזרה לפתחו של פקק אימים באיילון, ברחתי אל תוך תל אביב.
אכלנו אגאדיר בנחלת בנימין.
שומרים על הרמה.