יום האם קיבינימאט

זה יום האם.

אפילו שיש כל מיני משפחות .

משפחה לא בוחרים.

יש טענה שכן בוחרים אפילו פעמיים :

פעם אחת ברורה לכולנו כשמקימים משפחה.

ופעם אחת, מוסוות ע"י מקריות וגנטיקה : כשנולדים לתוך משפחה .
כי אנחנו בוחרים לאן להוולד כי יש עבודה ותיקון לתקן.

פעם אחת כשאת בוחרת את העיסוק שלך וכל תמונה היא יצירה , לא ילד אבל לידה .

פעם אחת כשאת יוצאת לטיול עם המשפחה ומשאירה את המצלמה בבית (אבל מצלמת באייפון).

לפני שבועיים פגשתי אם טריה , איחלתי לה בריאות ואריכות רוח וימים .

וזכרתי את העייפות הטרדות הפחדים שמחלחלים לכל מקום,שעוצרים אותנו.

אָת אמא .

זה אומר שיש מי שמסתכל עלייך כל הזמן , יש מי שקולט במבט את כל מה שאת לא אומרת בפה.

המחשבות היפות וגם המחשבות שלא כלכך יפות. 

המקומות בהם את בטוחה במה שאת עושה ,והרגעים הרבים שאת לא.
פשוט לא.

לא יודעת לא זוכרת , והספק מכרסם .

ויש מי שקולט את כל הרגש הזה בלי שתגידי כלום .

ומה על המילים שכבר נאמרו?

הטובות מתמוססות אל לב המקבל .

הלא טובות נשארו חרוטות באויר ,עומדות בחלל ומזכירות לך שטעית .
(ואת לומדת לקבל אותן ואותך, כי את לא יכולה שלא)

כמה מילים הייתי רוצה לקרצף ולמחוק.

ומה תעשי עם כל הטעויות?

ומה על איזוטריה של אחזקת בית? 

כותבת ומצלמת ומפזרת את המחשבות לאויר .

ומה עם זמן לחלום? 

בשקט בלי קול בלי ריצוי בלי קהל.

רק נוכחות.

זה יום האם ויש אמהות מתות ביננו . שבע שנים , חצי שנה , היו ואינן .

אני מצלמת את בתהּ היפה ,

מסתכלת לראות איפה היא מגיחה בפני הילדה שלה שגדלה כלכך.

"את כלכך דומה לאבא " אני אומרת .