מסיבת סיום בחצר

התאספנו בחצר של לאל
 מחצלות על האדמה ושולחן כיבוד אחד. הבאנו מים ומיץ ענבים (ברגע האחרון במכולת של 'תשבץ 'החלטתי לא להיות צדיקה ולהביא מיץ ממותק אחד ולא רק מים ) .
בקצב אחיד טיפטפו לשטח הורים אחים ושבעה עשר בוגרי ובוגרות כיתה גימל.
התישבנו על מה שהתגלה מאוחר יותר כבמת ההופעה המתוכננת ,וכדי לא לעשות יותר מידי בלגן הוחלט שהחלק האומנותי יתקיים על המחצלות בעוד המשפחות מפוזרות סביב , מן אמפי תיאטרון בחלקת אדמה שבין הבתים . הכי נח אמפי .

מסיבת סיום של כיתה ג איתמר התחילה כשאיתמר הקריא מתוך 'קאיטוש המכשף' (ספר שהקריא לילדים במפגשי הבוקר) חלק שמדבר על הפער בין המילוליות של עולם המבוגרים לתפיסתה אצל הילדים. קטע שהאיר לי שוב את נקודת המבט האחרת של ילד על העולם כמה שונה ומבהיל הוא יכול להיות כשלוקחים דברים באופן מילולי .
כשמסיבת סיום נפתחת בקטע של יאנוש קורצ'אק את יודעת שהגעת למקום טוב.

שירונים (דף אחד עם שלושה שירים) חולקו הילדים עמדו עם איתמר בשורה ושרנו יחד את ' אה או אה או ' של גזוז "נתקענו עם השיר כמו חתן עם הכלה"..שרים כולם ומיכלי ואני מרימות גבה זו אל זו'"זה סנדרסון" אמרתי לה..

אח"כ אתנחתא קומית - משחק פנטומימה קבוצתי ,היינו צריכים להמחיז אירועים מהשנה החולפת,הקבוצה שלנו 'משחק בגן ציון ' -הלא הוא גן התוכים הסמוך לבה"ס ,היתה הכי טובה... ההורים נופפו בידיים והילדים דימו משחק בגן שעשועים ,היינו אגוז קשה לפיצוח ,יותר קשה מקבוצת ' מסע בעקבות הפיצה' או קבוצת 'טיול בים '... הנושאים מציגים תמונה מדוייקת של שנת לימודים בדמוקרטי :טיולים,משחקי חברה ,למידה טבעית מתוך מה שמתרחש ,וקבוצת ילדים שבכל מפגש איתם אני מתרגשת מחדש לראות כמה הם יפים ,כמה אין בהם אלא רצון לשמוח .כמה הם טובים .
בנתיים כולם נהיו רעבים והלו"ז המתוכנן שונה לטובת הפסקת אוכל : אכלתי לחם עם גבינת שום שמיר הילדים קיבלו פיצות (שהרוויחו ביושר במשימה השנתית מסע בעקבות הפיצה) וקינחתי בעוגת שוקולד עם המון סוכריות צבעוניות .
ועכשיו לחלק האומנותי הילדים הכינו הופעות

חבורת 'הפיצוץ השחור' שהחליפה את שמה לחבורת' הדמוקרטים ' נתנה קטע ראפ קצר (ללא מערכת הגברה וצפצופי פידבק או פלייבק) שיר אהבה לאיתמר החונך שלהם ,לחן שירה ומילים שכתבו לבד ללא התערבות מבוגרים אחד תופף על שני שרפרפים ירוקים וכולם שרו יחד "אי אי איתמר אתה חונך נהדר " 

זה מצב מצויין כאשר האומנים והקהל נהנים באותה מידה -להקת הדמוקרטים 

חיבוק קבוצתי לאיתמר הופך לערימת ילדים 

שני שירים נוספים שרו בנות מהכיתה שירים על חברות וילדות והתבגרות .

לסיום חילק איתמר לכל ילד תעודת הצטיינות: במשחק למידה הנאה השקעה ויצירה (מה עוד נבקש?)  ומתנה : קוביה הונגרית .
ואנחנו קראנו ברכה קצרה ונתנו מתנה לאיתמר זוגתו והתינוקת החדשה שלהם.
היה סופר כייף !!
יש דברים שיכולים להתקיים רק במקום בו הלב פעם את עצמו בכנות .
חונך שמלווה אוהב, ויוצר קשר עדין וקרוב עם הילדים בכיתה שלו .
תהליך החניכה דומה לטווית חוטים דקים ,רשת מתווה אישיות, חלומות מטופחים באהבה ולא נרמסים תחת משטר ה'מיצב' .
כמו שנת הלימודים ככה מסיבת הסיום - אינטימית קרובה ומרגשת הרבה בלגן וחופש ,ספונטניות והתארגנות מובנית - כל דבר במידה ,מקום לכל אחד תחת השמיים הפתוחים .
ובערב כשהקשבתי לילדי העצוב מסביר ש"הזמניות של הפרידה מבה"ס לא מפחיתה את הצער "חיבקתי אותו ואמרתי לו שזו זכות להיות  במקום בו הוא נמצא.
כמה טוב .



*מכיוון שאת המצלמה שלי שכחתי בבית שאלתי מרונית את שלה 
,תמונות לפוסט יגיעו ביום אחר כרגע בוער לי להודות     זכיתי לפטפוט שישי בבוקר ולקחתי את התמונות .

תמונות מחזור

דפנה המורה מכיתה א' התקשרה אלי :'יש לי בקשה תגידי לי אם זה מוגזם'..'אני רוצה שתצלמי את כיתות א לסוף שנה ,אני יכולה לצלם לבד ,אבל אני רוצה רק את התמונות שלך ' דפנה היתה החונכת שלנו בכיתה א וב' היא חתיכת דמות חינוכית אמיצה ומיוחדת שאני יכולה רק לאחל לכל ילד כזאת חונכת ,ועוד יותר -לכל הורה .
אני אוהבת אותה וחוץ מזה היא ביקשה כלכך יפה.."רוצה רק את התמונות שלי" בטח שאני מסכימה... 
קבענו צילומים מייד סימסתי לאיתמר החונך שלנו השנה ,שאלתי אם גם הם רוצים להצטלם  'מצויין, יצאה לנו תמונה לא משהו בשבוע שעבר..' הוא ענה .
וככה יצא שבאמצע היום הגעתי  לבי"ס ,לצלם את הילדים .
קבענו בשטח האסור - חורשת איקליפטוסים שבה היו משחקים הילדים ,עד שלפני שנתיים הגיעו פקחי משרד החינוך(או איזה גוף אחר) ודרשו לגדר ולסגור את השטח הקסום שהפך להיות ' השטח האסור' .
הכי כייף בשטח האסור.

כיתה ג איתמר 2011

אח"כ כבר נסעתי להביא את תמר מהמטפלת (שתמר מתעקשת לקרא לה 'גן ענתי'..) הקדמתי בעשר דקות,מצאתי אותם שלושה ילדים בשתי גיגיות עושים אמבטיה של אחרי טיול וארוחת צהריים ,רצתי אל האוטו להביא את המצלמה וגם שם צילמתי תמונת מחזור .

קשב אבסולוטי

... יום אחד נאספים האותות והשאלות ,המפגשים המלמדים ברמז ,והבנה חודרת לתוכך מתקרבת כמו צל מאחורי ומטפסת במעלה הגרון. הכחשה 'אני ?לא ! מה פתאום? ' אח"כ הסכמה לקבל ואח"כ עצבות גדולה : מתערסלת בסבל כילדה כועסת דורשת את מנת תשומת הלב שלה, רוצה שכולם ידעו שהיא צודקת ,שצדקה כל הזמן .
עד שלא רוצה את הסבל יותר . וגם ,ריטלין עושה טוב אבל המחיר שלו לנפש ולגוף יקר מידי בשבילי .
כבר לא ילדה לא חלשה וקטנה ולא לבד .
ואז קבלה והכרות מחודשת עם עצמך ,בעצם כלום לא השתנה למעט הידיעה ,שנותנת שם ואפיון לתופעות. מקשרת את מהלך חייך עם המידע , סולחת לעצמך ומקבלת שעשית כל מה שיכולת כל מה שידעת ,שעשית הכי טוב שיכלת .
ודאי כילדה, ועכשיו כאשה כאמא .
אני בוחרת לראות לקבל ולחייך אל הדברים הקטנים שיש בי, שהם שלי .אלה שרק לפני שבוע עוד קראתי להם  תקלה,פנצ'ר, הפרעה (הפרעת..זה מונח כלכך מעליב) 
אני קוראת לה קשב אבסולוטי .
קשב שמתבטא בקליטת התרחשויות בכל חוש בגוף ובעוצמה שמשאירה הרבה רעש בראש בסוף יום ,עייפות ועצבנות גם, ובלבול וחוסר החלטיות  (וכל אלה ,הלא קלים ,הם מה שנשאר כשכבר אין רגשות אשמה וטינה כלפי עצמך..)
לכבוד השבוע החדש אני רוצה בעין טובה לעשות רשימה ,חלקית עוד דברים יתגלו בהמשך .


רשימת הדברים המיוחדים בקשב אבסולוטי  :


 *כשכל תזוזה לעשיה כל שהיא (נגיד ללכת להביא כוס מים )יכולה להתפתח למקום אחר (למצא משהו מעניין במטבח ולשכוח מה היה קודם) זו בעצם נוכחות ברגע (כמה כולנו כמהים לחיי הרגע ?)
*בזכות הרעש שממשיך להתקיים בראשי אחרי שכולם השתתקו והלכו לישון,ומעכב את ההרדמות המיוחלת , אני זוכה לקרא המון ספרים טובים בלילות .(השבוע: ילדי פלא/שייבון )
*אנשים מענינים ומרגשים אותי ,וקשר אינטימי מלב אל לב עם מי שרק הרגע הכרתי הוא לא דבר זר או מסובך , איזה יופי זה מסתדר עם העבודה שלי כצלמת משפחות ופורטרטים איזו הזדמנות להנות ולתת מעצמי .
*המצלמה שלי (CANON 5D mark II תודה רבה) - הכלי שלי לעולם החיצון , דורשת דיוק בשבריר של שניה, דורשת פוקוס וחשיפה במידה נכונה ,היא תוחמת עבורי את כל שפע הגירויים ומבקשת ממני להיות מרוכזת מדוייקת לבחור ומהר. כל מה שאני לא מצליחה לעשות בלעדיה אני עושה איתה .
*בגלל ש'אין לי עור' אני חווה את חיי בעוצמה שמעוררת את טעם החיים בכל פעם מחדש .
(רשימת טוב -זוכרת?לא מתייחסת עכשיו למה שזה עושה בהפוך מהטוב..)
*אני לא מסננת מה יכנס ומה לא. שומעת מריחה ורואה הכל גם מה שלא קלטתי באותו רגע ,הכל נרשם במח , אין ספור חלומות ומחשבות הכל מתקבל ומעוכל ויוצא כמחשבה חדשה ויצירתית .
*יש לי שמיעה אבסולוטית אני יכולה לזהות תו דרך קו טלפון משובש ולשיר אותו בחזרה. יוהווו!!! 
*אני מולטי-טאסק במבנה המולד שלי ,עושה עשרים דברים יחד (ואלה שיגיעו אל קו הסיום הם בטח יהיו נהדרים..)
*גמישות מחשבתית : קל לי לעבד לקבל ולשמוע צורת חשיבה חדשה ,דיעה אחרת שמוצגת בפני באופן משכנע לרוב הופכת לדעתי כעבור כמה דקות . אני תמיד רואה את שני צידי המטבע בכל דבר (כמה שזה מסבך קבלת החלטות..)
*הזיכרון שלי כלכך קצר שמה שלא כתוב על פתק לא קיים בעצם איזה יופי זה שאפשר לשכוח ולסלוח ממש בקלות(יש הרואים בכך חוסר עמוד שדרה אני לא..)
והכי שימושי :
אני לא סובלת להתחיל סרט אם פיספסתי את ההתחלה אבל ! אני יכולה לראות את אותו סרט עשר פעמים ובכל צפייה לגלות דברים חדשים או לשכוח כלכך הרבה פרטים ולהנות ממנו שוב כאילו לא ראיתי אף פעם. 


מתת האל שקיבלתי מאפשרת לי להיות מי שאני .פעם כעסתי על שאינני יכולה לעבוד במשרד לשבת בשקט ולענות לטלפונים כל היום, פעם הסתכלתי על כל מה אני לא מצליחה לעשות ,היום מסתכלת על מה שכן ובספירת הקולות אני מוצאת גאווה ושמחה להיות  מה שאני היום , חיבוק לילדה הטובה ,להגיד לה שהיא עשתה אחלה דרך ושהיא אמא נהדרת ושהיא יכולה להרגע היא  ב ס ד ר .


ועכשיו ...למצא תמונה אחת שתבטא את הכל .   אל הספונג'ה ! (ביקשתי שיביא סנו סופר פוליש ,והביא) ..איזה כייף !!!!
לצלם את שולחן העבודה שלי שבבוקר היה מסודר פיקס...

ושיר : 

א.אוברג והדילמה האנושית

זה אלפונס אוברג,אלפונס הוא בן ארבע והוא גר עם אבא שלו .

אלפונס ואבא שלו הנחמד חיים יחד בעיר שבדית יש שלושה ספרים בסידרה את כולם אנחנו אוהבים .

את אלפונס הכרתי לפני שהייתי אמא התאהבתי באיורים וכשנולד יותם הבאתי את אלפונס אלינו הביתה.

אנחנו הרוסים עליו .

'אלפונס! נו בוא כבר, מאוחר'' קורא אבא מהמטבח.
''אנחנו צריכים לצאת לגן!''
''כן, אני בא'', אומר אלפונס, ''אני רק...''

הערב קראנו את 'אלפונס, נו בוא כבר 'הזדהיתי עם הילד שמתחיל את הבוקר בלבישת סוודר ,נזכר שהבובה שלו צריכה להתלבש ,בנתיים מוצא גלגל של מכונית שצריך לתקן, וכשהוא מחזיר אותה מתוקנת אל המדף ,הוא נזכר בספר החיות שלו ומוריד אותו לעיון ושוקע בעמוד על נחשים (זו הפרעת קשב??שואלת את עצמי כשמקריאה ,לא ,ככה זה אצל ילדים,עצמי עונה לי )..וברקע אבא שלו קורא לו למטבח ,בסבלנות הולכת ומצטמצמת עד שהוא כבר ממש כועס וצועק לו 'אלפונס נו בוא כבר '.

אלפונס הוא ילד טוב עם אבא טוב שמטפל בו ובחברו הדמיוני מולגאן . הוא לא כלכך אוהב ללכת לישון ועושה דברים בכוונה, ואבא שלו לא מתרגז , רק נרדם על השטיח בסלון בזמן שנשכב לחפש מתחת לספה את הדובי שאלפונס לא יכול לישון בלעדיו. בסוף כל ספר מתהפכים לרגע התפקידים  בין אבא לאלפונס (אלפונס מכסה את אבא התשוש בשמיכה ומחליט לא לקרא לו יותר הלילה) והסיבוכים נפתרים מעצמם .

כלכך יפה ולא מושלם שזה פשוט נכס למטען התרבותי והרגשי של הבית. 

לדחות למחרתיים

במקום לדאוג היום החלטתי לשמוע בעצת חברה ולהחליט שאת הדאגות אשמור לעוד נגיד, יומיים או שלושה .
והנה זה פלא..הדאגה חלפה והתפניתי להיות עם הילדים.
בנינו מסלול גולף מקוביות , איתי מלמד את עצמו הנדסה תוך בניית מסלולים מהירים למכוניות וכדורים .
קראנו חמישה ספרים, שהיא שלפה מהמדף ואחד שאני בחרתי ,
כל ספר מלמיליאן , ואחד באופן מיוחד :
החתול דלעת משנה את הדעת \ יונתן יבין ואיורים מצויינים של גלעד סופר .
אני אוהבת את העבודה שלו עם צבעי פסטל ,זויות מענינות ומוטיבים שהולכים עם הסיפור לאורכו,בכל פעם מחדש, נהנית לחפש את הלטאה המטיילת בבית צופה מן הצד בעלילה .בסיפור ילד ששונא חתולים ,נע בסיטואציות משפחתיות בין אמא מחנכת לאבא משת"פ ,סודות וסיבובים קטנים של האמת, וחתול אחד כתום עם גרעין של דלעת (ושממית סקרנית בתפקיד המקהלה )
שבוע הספר העברי אנחנו שחוגגים את הספר בכל יום שמחים להמליץ המלצה משפחתית. 
החתול דלעת משנה את הדעת .בחינניות. 

מפנה את הגב

בוטן

אני קוראת לה בוטן - כשאני אוהבת אותה במיוחד

בוטן פרי של קוטן

עגלגל וצר המותן  

זמן אחים

חיבה משותפת לסרט
זמן אח ואחות .

פנצ'ר

תקר בגלגל של אחת

הוא אושר של שניים אחרים

תיקון שבועות

התחשק לי להכין עלי גפן ממולאים.

שעות של בילוי תחת גפננו בחצר בפרדס חנה ,התנקזו אל הרצון הזה. 

הוא קטף עלים ואני ניסיתי למצא מתכון ברשת,זה תמיד מאתגר אותי 'אני לא מצליחה לזכור או לעקוב אחר הוראות ,וודאי לא כשהן על מסך.

השרתי ,חלטתי, הכנתי תערובת ,(אורז נענע ובצל..נראה לי מתאים) וישבתי לגלגל..

מה להגיד? שנים של אימונים השתלמו ! העלה הראשון מתגלגל ונסגר באופן אלגנטי. 

פעם ראשונה בחיים לגילגול עלה למטרות אכילה, וכל שורשי הפלסטינאים יוצאים מהזיכרון אל האצבעות,דורות של יהודיות אדוקות מטבריה מתעוררות לתחיה. ומתחיל דיון שבו אני מגייסת את ארסנל הטבריינים בתחרות 'מי שייך לארץ הזו יותר ,מי יודע לגלגל עלי גפן יותר טוב..'  

"אימותי היו מגלגלות עלי גפן על בסיס קבוע"  .."הייתם בעצם ערבים" הוא עונה "חיינו איתם בשלום (חוץ מדוד בינו -אברהם מראד,דייג יהודי שנרצח וגופתו הושחתה ע"י שומרים ערבים ב1948 בטבריה "יא אחוואן - אנא בירו אלעוויד" הוא קרא אל חבריו) עד שבאתם אתם, החלוצים, והיה דחוף לכם להתנחל ולהקים קיבוצים בארץ" אני לא נשארת חייבת..וככה בערב שבועות אנחנו מקבלים את התורה ,הסכסוך הישראלי ישמעלי על שולחן העץ מתרוצץ ביננו , ריב האחים  המקראי .

ושנינו מאותו צד של בני אברהם , בניה של שרה  .

על שולחן החג שלנו יעלו ויבואו עלי גפן שהכנו יחד ביטוי ספונטני לחג ולקשר שלנו אל המקום הזה .ולילדים ..הכנו פיצה .

חג שמח .

צביטה

אמא ואני במקלחת עם תמר ,יותם כבר התארגן יושב בסלון מוכן למשחק  (ישראל לטביה -נגמר לטובתנו..)
זמן קיפולים שבע בערב יום שבת .
אני יוצאת לקרא לאיתי למקלחת ,רואה אותו ואת אבא שלי יושבים בחצר מדברים , במקום להפר את הרגע מביאה מצלמה ומציצה בהם .רגעים של אהבה ושמחת ה'ביחד' מעוררים בי געגוע (עוד לפני שהם נוסעים הביתה )

 

                                                                                     

 

שוב הילד עם חולצה של ברצלונה? יש לו שתיים ואני מכבסת אחת כל יום...אמא טובה 

הבית של תמר

משלושה ארגזים בנה אבא שלושה בתים ,כל אחד הזמין חלון ודלת לפי רצונו ואח"כ קישטו אותם,איתי ביקש שאצייר לו מסך טלויזיה עם בוב ספוג והתיישב לראות את התוכנית .
תמר קישטה את הבית שלה,ציירתי בתוכו עגלה ובובה אגרטל עם פרחים מונח על שולחן ,ומבחוץ פרפרים ופרחים ,היא הוסיפה חותמות גואש של כוכבים ופתיתי שלג , הזמינה בקבוק תה' עם נענע ולימונית' ונשכבה בבית החדש שלה,רגליים על הקיר .
מחר נוסיף מסלולי זחילה שיחברו בין הבתים, כמו אוגרים .

פראדה ,פראדה ,קום דה גרסון .

בזמן הכי מוזר הוקרן אתמול הסרט 'Patti Smith: Dream of Life"

נשאבתי לתוכו .

פטי סמית 
 דמות נערצת במעמקי הוויתי ,משוררת לוחמת, נביאה, אינדיאנית עתיקה ,אמא לשני בנים, מתלבשת 'מהמם'...
אישה שחצתה את המאה המרתקת של הרוק עם כל ענקיו ,שאלמלא נשיותה הייתה דמותה מפוסלת בפנתיאון הרוק לפחות באותו גובה כמו בוב דילן .
פטי סמית אמנית רנסנס חכמה ונוקבת .
הסרט - שירה פרי צילומים לאורך אחת עשרה שנים ,אינטימיות בשחור לבן .
מסע מרגש ומאוד נוגע ללב שהולך איתי מהדהד, פטי סמית מלכתי הנערצת .
היא עוברת את המצלמה בהליכה ונעצרת,מצביעה על מכנסיים ג'קט וחולצה גברית לבנה שהיא לובשת  : 'פראדה פראדה קום דה גרסון' .

{ויש לי חברה חדשה יעל, כשנמאס לה מהכל היא אומרת 'אני רוצה חזרה את הדירה שלי במאז"ה ' זה הקוד שלנו ואנחנו צוחקות  }

נה פלה פה ( Deux mois ne pleut pas )

ובעברית :

הגיעו אורחים מפריז,מספרים שכבר חודשיים לא ירד שם גשם, הם מתחילים להיות מודאגים.

'שינסו לחיות שנה כמונו ואז נראה אותם..' אמרתי מגוננת על גינת לבנדר דל השקיה ואדמה חשופה .

מה שכן , מקרון הם יודעים להגיש .

זמר עם שמלה של בת

בן חמש שוכב בחדר מקשיב לדיסק של הדג נחש ומצייר , אני מזהה שאלו הדמויות שלהם מהקליפ של 'אני מאמין' עומדים על ריבועי בטון בתחנה המרכזית .

השיר נגמר הציור נמשך עד שהוא מתרגז כי 'הזמר יצא עם שמלה כמו בת ' בוכה וצועק בכאב של אומן מתייסר ,זה לא מספיק לו . מוחק ומתחיל שוב. 

לקחת את הגביע

שלושה אוהדי מכבי חיפה וחבר אוהד הפועל ת"א יצאו במכונית אחת למשחק גמר גביע המדינה .
שער אחת עם הדוד אוהד הפועל ת"א .
הולכים לשמוע קללות.

אמוש בתוש ודור העתיד

זהו , כבר אי אפשר להגיד בת מצווה , בת מיצווש בלבד.
אחרת זה לא עובד(מאז ניסים אלוני והגשש לא נרשמה היסטריה כזו) נשים מתלבטות לגבי הבנות מיצווש שלהן הפרטיות ,כשהן מתקשרות לשאול על צילומים אני שומעת משפטים כמו 'היא רוצה ללבוש שמלה עם נצנצים ' 'היא רוצה להתאפר' זה תמיד מעניין לשמוע על הלבטים של אמהות לבנות 12 . ובעצם הן מדברות  על פער דורות הולך וגדל ,על הבדלי תפיסה עצמית על תרבות אחרת ממה שהן גדלו לתוכה. הבנות שלהן הקטנות האהובות פתאום רוצות להיות משהו אחר, משהו שהן לא תמיד מקבלות או מוכנות לראות , ואני ,הצלמת אמא לבת שנתיים, מנסה לפשר ,לעודד את הבנות לבוא בבגדים שלהן לא להתחפש בכובעים ונוצות ,אין אצלי בסטודיו אביזרים שמשמשים את כולן .בדיון על איפור כן או לא  אני נחרצת לא (אבל מגישה את הנחרצות בעדינות אל מול בנות ה12 הדעתניות) . המלצתי לטובת שלום בית היא  בד"כ גלוס שקוף ואולי קצת מסקרה .
בת שתיים עשרה לא צריכה איפור .מי שרוצה להצטלם עם איפור מלא שיער מעוצב ותלבושות תחכה לגיל 16.
בעיני צילומים של פורטרט בגיל 12 הם רגעים של דיוק ועדינות לשבריר שנייה מתגלה בילדה הנערה שהיא תהיה ,משהו משתנה בזיק העין החיוך נראה אחר ,לרגע ,אח"כ היא חוזרת להיות ילדה . על קו הגבול הזה אנחנו מטיילות יחד וזה אושר גדול להראות לה שהיא יפה ככה כמו שהיא ,נהדרת!
בפייסבוק נטשה מתכוננת לבת מצווה של בתהּ משתפת בהתלבטויות לגבי שמלה היא כותבת :' אני לבשתי שמלה תכלת וגרבתי גרביים בצבע לבן עם נעלי סטפס'
אני שומעת את האימהות וגם את הבנות .דורות שחיו בעולם עם מושגים שונים על יופי אופנה ובאיזה גיל עושות מה (ואיקונות של עיבודי מחשב אשר אינן קיימות באמת-לפחות לא בגרסת התמונה המתפרסמת).


'מה לבשתי לבת מצווה? '
סורקת ומעלה תמונה שלי מאותו אירוע  בינואר ,בבית עם משפחה וחברים, הילדים מהקבוצה שלי הכינו הצגה מצחיקה ,השכנות הכינו עוגה עם עיטורים מטופי. היה חם ונעים.
גם לדור שלהן ,שזוכה ללעג תקשורתי המאמץ בשמחה את קשת ליבליך ושפתה, יש שכל ורצון משל עצמן . אם יקבלו את הכוונה טובה ומאזנת מאמא שלהן, ואם נדע לקבל את המצב לאשורו בעיניים פקוחות , הן יהיו הנשים של הדור הבא שימצאו את מקומן בהנהגה ובעשיה חברתית מדעית באמהות מודעת . יחד ולא נגד ולא בתחרות הורדת ידיים.כי בהורדת ידיים הבנות חזקות יותר..וביננו ,גם ככה התקופה הזו מבלבלת ולא פשוטה ונשלטת ע"י הורמונים ומחשבות מוזרות על עצמנו , זוכרות איך הייתן אז ?
ומתרקם לי בראש מקום לחלוק תמונות וחוויות :אני מזמינה אמהות להעלות תמונות שלהן מהבת מצווה ,לשלוח לי במייל
או ישר לפייסבוק , כמו שעושות הבנות .(הידעתן? רוב אלבומי הפיסבוק של בנות 12 עד 17 מלאים תמונות שהן מצלמות את עצמן ומעלות.קצת כמו שאנחנו החלפנו בגדים מול המראה עם עוד בחדר שתי חברות  ,רק קצת יותר פומבי .)
בואו נשתף ..
שנראה : איך היה פעם.

הנה שלי :

ובאותו היום באותה המושבה על אותה רשת דמיונית כותבת ענת מגל על בת מיצווש 

שידורי פרדס חנה אור לגויים



* אוצרת רגעים - צילומים לבת מצווה או סתם כי בא לך לשמוח קצת . לפרטים והזמנות 0522454032

פגישה ברשת

אני גולשת ומטיילת באתרים , דרך הפיסבוק מקיימת קשרים וירטואלים (יש יותר מידי אנשים שבמקום להיפגש אתם פנים אל פנים אני מפטפטת ברשת ומרגישים כאילו אנחנו שומרים על קשר...)
אני אוהבת לפגוש תמונות שצילמתי מציצות אלי מדפים של אנשים,חלקם מוכרים אישית ולפעמים בעמוד של סבתות אני רואה תמונות שצילמתי בהם את הנכדים, ויש חברות שצילמתי להם את העסק או המוצרים ,וככה אני משייטת בין חברי רשת ודימויים מוכרים .
העולם אינו שחור או לבן פייסבוק לא רע ולא טוב ..הכל עניין של מינון וכוונה.
הנה כמה שהשוויצו :

טבעת של גנב צרפתי * פוסט תאום (תאומים לא זהים) עם חלי גולדנברג 'תקריב'

בבלוג של חלי גולדנברג מתהווה פרוייקט לא מוצהר 'סיפורי טבעות 'אני קוראת את הסיפורים המרגשים ,טבעת אחת שם אני מכירה באופן אישי.
פעם לפני אחת עשרה שנים נסענו לילה אחד בחזרה מחניתה ,האביר הכלב ואני  ,שלושה באוטו הירוק . באזור יוקנעם תוך כדי שיחה רומנטית הוא אמר 'חשבתי לשמור את זה לזמן אחר אבל זה נראה לי זמן מתאים ' והוציא מכיסו שקית ניילון ובה טבעת קטנה ה טבעת . 
הטבעת של סבתא חנה שהספקתי להכיר ונפטרה באותה שנה .
וזה סיפור הטבעת: 

בתחילת שנות החמישים ,קבוצת יהודים פריזאים שחזרו לחיים שעל פני האדמה עוסקת ביצור סריגים (פבריקון טריקו  ...בצרפתית זה נשמע טעים ) 

אברהם רודי ,אב לשלושה(שניים שלו ואחד בנה של אחות אשתו,שנותר לבדו אחרי המלחמה ) נוסע לקנות צמר עבור  הסורגים .העסקה אמורה לספק לכולם צמר לעונה שלמה ,קניה סיטונאית בהנחה גדולה, החלפת מזומנים ברווח נקי לפרנסת המשפחה . 

אברהם רודי נוסע לצפון צרפת  נפגש עם סוחר הצמר מעביר לידיו את השטרות ,והסוחר מסתובב ובורח מהמקום דרך דלת צדדית..
 'אבא לא ידע מה לעשות ' מספרת שרה בתו 'מצד אחד הוא צריך לדווח לכל שותפיו על כשלון העיסקה ומהצד השני העיסקה היתה ,איך לאמר ,לא הכי חוקית מבחינת שלטונות המס בצרפת...' שותפיו החליטו לוותר על העסקה מחשש השלטונות ואברהם שחש את משקל הגזלה על כתפיו ואשר חוש הצדק שלו היה מפותח לא השלים עם הגזרה: התלונן במשטרה קיבל יעוץ משפטי ויצא לחפש אחר הגזלן ברחבי צרפת.
במסעו היה נע ונד ובכל מחוז אליו הגיע רכש  קנקן מקומי לאוסף הקנקנים של אשתו (חלק מהקנקנים נמצאים עד היום במטבח של שרה ) 

המסע נמשך חודשים ספורים, מלווה בחששות ונלחם בייאוש מגיע בסופו אברהם רודי לדרום צרפת ,שם נלכד הגנב עם פילגשו . את הכסף בזבז הגוי מזמן, נותרו מכונית שקנה לעצמו ושתי טבעות יהלום: אחת של אשתו ואחת של הפילגש . אברהם ,יהודי הגון, חלק עם שותפיו את השלל הזעום ולאשתו חנה הוא הביא טבעת יהלומים דקה ועדינה חרוטה בעבודת יד , הטבעת של הפילגש .


הטבעת של סבתא חנה אישה מסורה אמא פולניה מקורית , טבעתה של הפילגש , היא הטבעת שעשתה ממני אישה מהוגנת...

חורף קיץ בארונות

מערימת הבגדים המיועדים למסירה, היא הוציאה חליפת חצאית וחולצה מכוערת(אבל במצב טוב) הוסיפה לחליפה גרבי חורף אדומות,וכפכפי קרוקס סגולות.
הושלם המראה הצועני ועכשיו אם מישהו יראה אותה..מה הוא יחשוב עלי???

הילד חולם

יום שישי 

הוא חוזר מהגן ואף פעם לא אוכל איתנו צהריים , משחק בחדר, עסוק .

נכנס יוצא פותח סוגר שותה כוס מים

'אני הולכת לנוח אתה מצטרף אלי?'  'אני לא עייף ' תמיד אותו דיאלוג של צהרי יום שישי .

כשאנחנו קמים , תמיד תמיד מוצאים אותו ישן .

יש לי אוסף תמונות שלו ישן בשישי אחה"צ (לפחות בחצי מהתמונות הוא במדי ברצלונה ..)

עצמאות על הדשא

..'הולכים לחדר אוכל?' ..
השאלה הזו וחשש מהול בה ,עולה בכל שנה לפני יום העצמאות.
השנה גם .
עשור ומשהו שאני חיה עם קיבוצניק לשעבר , מסיבת יום העצמאות בקיבוץ היא סוג של טראומה משפחתית קולקטיבית ..התייצבות מעוקמת פרצוף משתקפת משולחנות סמוכים , מוכרחים להיות שמח. אחת חברת קיבוץ צווחת במיקרופון ומבקשת שנשב אל השולחנות הארוכים ,אשר משנה לשנה נעשים פחות חגיגיים ויותר ריקים (יתרון במקרה של חדר האוכל בקיבוץ ,כמה שפחות אוכל על השולחן פחות סיכוי להתאכזב בטעימה) ואח"כ מדליקים זיקוקים שממלאים את החלל עשן מחניק ואז שרים כמה שירים מישהו קורא מקמה חגיגית ושולי עובר למצב 'אין לי כח להנות 'ואנחנו מסתלקים .
השנה - לא .
השנה הבנתי שאם להיות עם הילדים במסיבה כללית עם אנשים מלבדנו עדיף כאן : קצת תוכן , הרבה רצון פשטות ותקלות טכניות ,קצת ביחד הרבה חיוכים צפיפות נסבלת, 'חברים ,נרים כוסית לכבוד מדינת ישראל ' נרים חמש שש יין פטישים ,שישחררו אותו כבר אמן ,'הורים להשגיח על הילדים ' דגלים דגלים ונפש יהודי הומייה. 
וחוץ מזה ,איפה עוד הם יזכו לראות את אמא שלהם  נוערת בשירה : 'איפה הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן' ?
שירי יום העצמאות עם הטקסטים שהפכו נכס צאן ברזל אבל כלכך לא רלוונטיים לעולמנו כשירי פלמ"ח שוביניסטיים גבריים
(לא,באמת אין לי איפה להחביא סטן ורימון בחזייה אני באמת מצטערת..)
החלום נגוז ומתרקמת מציאות של חיים שמנסים בכל יכולתם להיות נורמליים.
אמא לשלושה שואלת את עצמה שאלות על מוסר על אמונה וסמל .וזה לא פשוט ,האמת אינה קלה או נוחה לעיכול ומי אומר שיש אמת אחת?
אבל הבוקר לשלוש שעות על הדשא מול חדר האוכל הרגשתי בבית.
אם כבר יום העצמאות אז בחניתה על הדשא .
פשוט ומקסים.
תחנות : קליעה למטרה ,ברכת גומי לדוג בה דגי פלסטיק, טרמפולינה,מתנפחים ,באולינג מאולתר בירידה של החניון החדש,קיר טיפוס, צמר גפן מתוק ,פופקורן ,וכמה ארגזים של ארטיקרח עוברים בין החוגגים . 
מסורת בחניתה -טורניר כדוריד -הגברים מציגים יכולת פיזית (מתדרדרת עם הגיל..) משחקים ומזיעים וסביב סביב יושבות נשות השבט אמהות ובנות זוג ,ובנות זוג פוטנציאליות, עוקבות אחר המשחק. מחול חיזור מיוזע שמהווה תחליף לחגיגות האהבה המקראיות בשחת ..
יום העצמאות בקיבוץ, אין את התחושה הדוחה שיש במקומות רבים של ..'בואו נראה כמה כסף אנחנו יכולים להוציא מההורים של הילדים..' הכל של כולם ,בקטן בצניעות, ארטיק קרח למי שרוצה ואין תורים ודוחק ועצבים ,רק חופש ושמחת העצמאות המתחדשת. חזרה למידה לנורמליות :יורדים מהמגדל מרחיבים את תחום החומה (בונים בתים חדשים ויפים ,בניה ביטחונית נגד טילים)
וברקע על צלע ההר עמדות (נטושות ?) של חיזבאללה..


תחי מדינת ישראל 

עצמאות צעד אחר צעד

התכנסנו ארבע נשים וסיכמנו שנכתוב על עצמאותנו. 
'אבל ,אני לא יודעת מה לכתוב'...אמרתי 'תמיד הייתי עצמאית ' איך להגדיר תחושה מולדת?
'תעלי תמונה 'אמרה לי ליאת היזמית. 
ביום העצמאות, על הדשא בחניתה, תמר מטפסת לבד אל מתקן גבוה ,אני עומדת למטה מביטה בה .מצד אחד סומכת עליה מצד שני עם יד אחת על הדק המצלמה -מצלמת מהר שלא תיפול ,שלא אהיה שם לקלוט אותה.
לא נפלה.
הסתכלתי עליה :מטפסת צעד יחף אחר צעד. 'אני, לבד' זה המוטו של בת השנתיים שלנו .
ככל שהיא מתפתחת שתינו במקביל חוות את העצמאות שלנו ,אני מחזירה לי אותה והיא מגלה ודורשת אותה.
חג עצמאות שמח  .

' איחוד נשים ' העצמאות שלהן כפי שהן כתבו עליה  :ליאת , נויה ,ענת , 

אביב בארבעים

לפעמים כשאני מתחילה להתקרב אל צמת חדשה ,שביל לא סלול שמבצבץ תחת רגלי , אני  נעצרת .

במקום להסתכל בשמחה אל הנוף החדש ,אני  נבהלת ,שוכחת מי אני .

 למזלי חיי מזמנים לי מפגשים ותמונות שמזכירים לי :מי אני ,מה אני עושה ,מה אני אוהבת לעשות ,מזכירים לי שכבר טוב. 

המשפחות שאני מלווה הן מתנה שאין כמותה .

כמה משמח להיכנס אל בית משפחה ולראות תמונות שצילמתי להם . לפגוש יצירה שלי על המקרר ,לראות תמונה גדולה תלויה על קיר משפחתי והמון קטנות באלבומים,במסגרות.

(לימור הראתה לי ,תמונה שצילמתי בחופתם ,תמונה קטנה ממוסגרת שהניחה בחדר השינה. לא רואים את פניהם  והפריים  הזה מרגש אותם, ואותי)

המפגש המחודש עם אותן משפחות עם אותם אנשים בתוכן, מספק הזדמנות לראות מה התחדש וכמה השנים עשו עימנו חסד.

כן,הזמן שעבר היה טוב אל כולנו ,זוגות הפכו משפחה תינוקות גדלו לילדים וחלק מהילדים כבר כלכך גדולים שהם כבר גבוהים ממני בראש ,כל קמטוט ושערה לבנה שלנו הרווחנו ביושר ,והם מוסיפים תווים של אישיות לפנים המצטלמות .

המפגש תמיד אינטימי- כאילו לא עבר זמן, האהבה ממשיכה להתקיים ביננו ,וזו זכות גדולה ושמחה גדולה בשבילי להיות המתעדת שמייצרת עבורם ביטוי ויזואלי לחייהם  .

בשבועות האחרונים צילמתי שתי נשים מקסימות שאני אוהבת מעמקי ליבי ,בנות גילי פחות או יותר עם ילדים בגילאים  יותר מפחות ,את שתיהן צילמתי פעמים רבות.

שתיהן הרות ,לשתיהן לא קל - הסרעפת לחוצה וקשה לנשום ,

ושתיהן כאלה נשים מרשימות והן עושות את זה כמו גדולות . 

באתי אל כל אחת מהן הביתה, בשעות שיש אור ונינוחות מקסימלית וצילמתי ופיטפטנו והמתקנו סודות וצחקנו צחוק שהרעיד לי את המצלמה . 

הריון אחרי גיל ארבעים זה מקום אחר , פריחת הגוף במלואה ,אביב מתעורר

(ככה זה נראה בתמונות ,אני יודעת שכבד וקשה ,והסרעפת לחוצה כבר אמרתי ..)

אני מקדישה את האביב לנשיות לאמהות לאהבה ! 

ואת הבוקר לשתי הנשים המופלאות תמי ולימור .

* צילומי משפחה והריון , בביתכם בנחת ובאהבה רבה - לפרטים והזמנות 0522454032

הרבה מילים

רוב מילים ומחשבות ,אני משתוקקת לתימצות 

האייקו  שירה יפאנית מזוככת .

לבד —

עומד בתוך הפריחה

הברוש

[באשו]