כששואלים מקבלים תשובות

נדחפתי לאישי ואח שלו למפגש ארוחת בוקר שלהם. 

ביום הראשון שלו לעצמאות מתחדשת (או בעברית : התפטר )

אורח , מגיע אל פרדס חנה בוקר יום ראשון.

לקחנו אותו אל 'גיליס' שהיא כמו נקודת חן באיזור התעשיה הקטנטן של פרדס חנה ,בין מוסכים ופנצ'ריה בסמוך לאילתור המבני שבו אוכלים חומוס מצלחות ענקיות , נמצאת גילי והקפה שלה והעובדת הנאמנה ארוחת הבוקר והאוכל המנחם .

"מה?"הוא מזדעק "הבאתם אותי לארוחת בוקר במוסך " ..אני לוקחת לו את הבלקברי ומייד מתחילה לצלם "נראה לי שאעשה ממך פוסט הבוקר "

הוא נעמד ליד השלט ואני מצלמת (למטה משמאל רואים את ש. האיש האהוב שלי )

כיוונתי ככה שלא יראו בתמונה את השלט המכריז על 'מוסך מרכזי פחחות לכל סוגי הרכב'

בפנים כמו מטבח של בית מגניב . חם נעם צבעוני ,בוחרים שולחן גוררים כסא ומתחילים .

שותים קפה אוכלים מדברים על חינוך ,על יצירה ,על תקשורת .

כל הנושאים מתנקזים ומגיעים אל ודרך הילדים וחווית ההורות.

אייל מתרגז על שיטות הלימוד שמייצרות ילדים עם 'הפרעת קשב' במקום להתאים עצמן לדור של ילדים מחונני קשב שרגילים לעבוד בו זמנית בכמה מסלולים בחשיבה תלת מימדית .

מדברים על תקשורת חדשה שנוצרת .

הרשת החברתית כפי שהיא משתקפת בחיי ילדות בנות 9 ואני חולקת אתו את חיי הרשת החברתית שאני חווה ,את החברות החדשות, שעם חלקן נוצר קשר אינטימי כמעט מידית .את אלו שאיתן מתחיל דיון על קיר ועובר למיילים פרטיים,לעיתים קרובות גבול פיזי מתפוגג כשאנחנו חוצות את הקוים ונפגשות.

עבורי הרשת היא מקום ליצירה חדשה ,לתקשורת חדשה ולא פחות מפרה מאשר מפגשים פיסיים עם חברות .

הבלוג הוא שלי ובשבילי לפני הכל , ואני לא 'מתחזקת אותו ' כמו שאמרה לי חברה . אני נהנית ממנו זה בעצם יומן אישי ..(של אקסהביציוניסטית ?!)

הפיסבוק והבלוג מאפשרים לי לחבר בין תמונה קול ומילים,בפשטות בקלות . 

וכמובן..כשיש לי מצלמה (אפילו של טלפון) אני לא מצליחה להתאפק.

זו תקופה חדשה וטובה לכולנו, ואני לא מתעייפת מהפעולה התמידית של שאלת שאלות' בדיקת עמדות וחיבור כל המרכיבים בחיי למשהו שטוב לי איתו.

 מבחוץ זה נראה קשה לפעמים אבל נותן את הטעם...