פוסט חדש בבלוג בחדש - MOJO SHOOT מה זה ??

מה זה mojo ?
ומה אני עושה עם זה ?
תשובות בבלוג באתר החדש
בואו .

פוסט חדש בבלוג החדש- על סופות וצילום בחוץ

היי ,
כמובטח האתר החדש כבר עובד , והבלוג מצא את מקומו הטבעי .
עד שאצליח להתקין שם ולעדכן רשימת דיוור ומעקב ,
אני מגלה כאן. מה קורה שם ...

יש פוסט חדש על שני דברים שאני אוהבת במיוחד - סופות בים וצילום .

זו אחת התמונות שם ...מוזמנות ומוזמנים להכנס .

http://www.noazeni.com/he/home

עברתי דירה - לאתר חדש בואו איתי .

אתר חדש באוויר .
זה לקח כמה שבועות , חמישיית ריטלין 10 מ״ג (שעשו את העבודה אבל בחיים אני לא לוקחת את זה עוד פעם !!! )
ירקתי דם וקצת חתיכות מעצמי , התפשרתי , בכיתי על תמונות שאבדו , קיללתי כשלא עבד . נתמכתי . ושיחררתי כי זה מה יש .
עכשיו כשהוא כבר באויר כמה ימים , אני מסתירה אותו . 
כי מלחיץ אותי שאנשים יכנסו ...
הוא נראה הכי טוב על מסך מחשב . למרות שהוא אתר רספונסיבי . 

הבלוג עובר לשם , התמונות שם , עבודות חדשות יעלו כל הזמן . 
אתר הבית הוא הבית החדש שלי , אני שמחה בו .

תבואו - 
http://www.noazeni.com

יפה שם .

טיפול זוגי

אלי חזר לרוקפור . אחרי עשור פלוס של פרידה ,אבל יותר שנות חברות ושורשים עמוקים , מישהו הצליח לחבר אותם יחד .
כששמעתי את החדשות שיפשפתי את אוזני ובאתי לחזרה , לראות במו עיני .

בלוקיישן יצרני ביום וגיהנום עלי אדמות בלילה, בעולם התחתון של שדרות הר ציון , חדר חזרות חשוך .
דחפתי את המצלמה אל הקצה .
ללא מטרה מוגדרת . פשוט הייתי חייבת, אחרי שצילמתי את התמונות הראשונות שלהם כשהיינו בני עשרים והם לבשו חולצות פרחוניות , דרך ההקלטות של האיש שראה הכל  . זה כן ביג דיל שהם שוב יחד כי כשהם נפרדו זה היה כמו גירושים ואני רוצה לשמוע ולראות אותם יחד, כדי להאמין .

יש לילד שלנו חבר ממש טוב , אח , אפון תואם . בארוחת ערב  הם ישבו מולי ושמתי לב שהם לא אוכלים, כי כל הזמן כשאחד מהם דיבר השני הניח את המזלג והביט בו והקשיב לו בריכוז .
״פיצחתי את סוד הזוגיות הטובה שלהם ! הם ממש מקשיבים אחד לשני ״ סימסתי לאמא של החבר.

אותו דבר להקה .
מקשיבים אחד לשני
כל הזמן מישהו מסתכל על מי שמדבר .

   

כמה טבעי הביחד , יש בו נינוחות של קילומטרז׳ חיים משותף .
כולם עכשיו הורים , כולם יודעים מה זה לקום בבוקר וכולם היו במסיבות חנוכה בגן .
הם מנגנים אני מנענעת את הרגל , יש רעש מוסיקלי שלא מפריע לי ,להפך זה מתגבר על זה שבראש, עושה לי להתרכז .

ויש את הרגע הזה שהוא מחפש את הצליל שיש לו בראש:

אני תופסת את אלי לתמונה אחת בכוך של פינת התה .
אין מקום להכניס את כולם בפריים , וגם חושך מצריים .

וכל הזמן בחוץ זונות טרנסג׳נדריות מהשטחים .
צבעוניות בוטות וצעקניות , שמשכו אותי החוצה להסתכל , הרמתי מצלמה לקליק אחד .

״טוב , לא נראה לי שאני אקח פה סטודיו ...״
סיכמתי איתי אחר כך , כשליוו אותי לאוטו (ונקלענו לקטטת זונה עם לקוח , כולל ספרי פילפל ,צרחות והרבה קללות )
נסעתי בחזרה לנמנמת היפה שבה אנחנו גרים .
למחרת בבוקר באוזניים מצפצפות אני לוקחת את הילדה לגן .

**כל הכרטיסים לשתי ההופעות הראשונות נמכרו ,אבל יהיו עוד .
ובאופן כללי אין מה להיות ציניים , רק לשמוח שהם שוב יוצרים יחד .

אז מתי את באה להצטלם ?

זה קשה לעמוד מול מצלמה .

את עומדת חשופה במקום זר , מאופרת (ביום יום את לא מתאפרת בכלל)

עומדת מול אישה זרה , ויש לך רבע שעה לזהור ...

אבל אם אני מאחורי העדשה , אז עומדת שם אישה, רגישה ליופי, וקשובה .

ואיך שהוא יוצא שאני יותר רגועה ונינוחה : כי הסטודיו לא זר לי, 

ויש לי מאפרת שאני סומכת עליה . ואני סומכת על הקסם שקורה כשיש לי מצלמה ביד.

זה לא קשה כמו שחשבת ...

אני יודעת שזה לא פשוט , את מספרת לי משהו על עצמך (כלכך הרבה מתחילות במה הן לא אוהבות במראה החיצוני שלהן). ואני מחכה כבר שתסיימי למנות את מה שאת רואה כפגמים במראה שלך , ושתתחילי לחייך אלי מול העדשה .

לפעמים אני מבקשת ״ועכשיו תגידי לי משהו אחד טוב ״ ואז אני מתחילה לצלם איתך ביחד . עושות ככה וככה ו״אולי עם החולצה הזו?״

ואנחנו מדברות בקטנה . תמיד מוצאות נושא משותף .כי אנחנו נשים ואנחנו מכירות את החיים.ועצם זה שבאת .שפינית זמן וכסף שנכנסת לאוטו ושמת waze , וירד גשם ובאת.עצם זה שקיבלת את ההחלטה לבוא אלי להצטלם ,זה כבר דבר טוב שאת אומרת לי על עצמך בלי מילים .

אחת נוסעת לסופ״ש בחו״ל , אחת באה אלי לצילומים 

ואחת , גם נוסעת לסופ״ש בפירנצה וגם באה אלי ...

תענוג מיוחד לצלם נשים מעל גיל שישים . כשאני פוגשת אותן אני מזהה בהן משהו אחר, וכבר אין לי כח לחכות להיות כבר חכמה כלכך , נשים בנות שישים שבאות להצטלם זה דאבל פירגון לעצמן.

הן לא מספרות לי מה הן לא אוהבות במראה שלהן , יש להן קבלה עמוקה של עצמן .ואני מקנאה בהן אבל סומכת עלינו שעוד נגיע לשם . יש זמן.

לפעמים כמו היום , אני מסתכלת על התמונה הראשונה ועל האחרונה ,ואני אומרת לעצמי שזה מדהים השינוי הפיזי שעובר ברגעים מעטים , ממתח לנינוחות מקושי לשיחרור .

״איזה יופי ! איזה רגע של יופי . זו התמונה הכי יפה שאי פעם מישהו צילם אותה ״

אני אומרת לעצמי (כי בנתיים אני כאן לבד מול המסך בלילה של אחרי הצילומים )

עכשיו אני אשמע קיטשית אז לא לקרא :אני מרגישה מבורכת , על אמת .

לעשות את הדבר הזה בשביל נשים זו זכות .

לצלם את בר רפאלי לקטלוג בגדי ים זה יותר קל ומפנק את העין שאוהבת דברים מושלמים  .

אבל פורטרט נוגע בנימי הלב . 

חברה כתבה לי שהגיע הזמן לעשות ״מחאת פוטושופ ״ ..״אני לא בעניין של מחאות ״ השבתי לה.

ועכשיו מול התמונות שאני לא מרטשת אני מתרגשת למצא את הכי יפות , אלה שאני הכי אוהבת את אלה שישמשו אותך הכי הרבה את אלה שתופתעי לפגוש בהן את עצמך ,כמו שאת  יודעת שאת  - אבל לפעמים שוכחת  ...

אני פשוט משתדלת להוציא מכל אחת את התכונה הכי יפה שלה את הרגע שהיא משחררת את התדמית . 

וזו זכות ואתגר ועבודה שאני עושה בכוונה מלאה .

והתוצאות והתגובות זו הקצפת שעל העוגה מבחינתי . 

אז מה איתך ?

את באה ? 

אז מה עם תמונת הפרופיל שלך? את שמחה בה ? אוהבת אותה ? מרגישה שהיא מחמיאה לך ומייצגת אותך ? 

מה איתך ? את רוצה להצטרף לחיוכים הגדולים ? רוצה להבין על מה הן מדברות כשהן אומרות ש״כולם יוצאים אצלה יפים ״?

אין בעיה !

ימי פורטרטים חדשים נפתחים . ההרשמה טסה , ואתן מוזמנות להתקשר 0522454032

ולשלוח מייל : noazeni@gmail.com

תעשי משהו באמת טוב בשביל עצמך , זה מצב נדיר של משהו טוב בשביל כולם . מה שהילד קורא win win 

היה בית

״יש לנו הריסה של בניין שאני רוצה שתצלמי ״
אני שומעת הריסת בניין ומייד נדלקות לי כל המנורות בראש .
״זה עם פיצוץ ? ״ אני שואלת מתלהבת (מדמיינת סצינות האחר עשר בספטמבר אבל לטובה )
״לא זה עם כלי כבד מיוחד , שוברים את הבניין לא מפוצצים ״ עונה לי היזם הקבלן הסבלני .
״לא משנה אני באה בכל מקרה...״
חיכיתי וחיכיתי עד שהגיעה ההודעה ״ יום א הריסה תתכונני ״
קמתי מוקדם זרזתי את הילדים , מיהרתי לרכבת , רצתי לקרון האחורי , משם במונית מהר מהר בפקקים של יום ראשון , עד לכתובת בגבעתיים . כל הדרך על קוצים ...

הגעתי .
בניין ישן עם תקרות גבוהות ומרפסות פתוחות לרווחה .
עומד שם מחכה לסופו .

הבאגר מתעכב קצת , אנחנו מחכים לו .
אני יושבת על גדר אבן מול הבניין , מחכה כמו כולם .
מבחוץ אני רואה שנדלירים תלויים בדירות , חלונות עץ של פעם ענקיים כאלה כמו שאני אוהבת ,כאלה שמישהו היה שמח לפרק ולקחת משם לבית חדש .
הסקרנות מתעוררת ,
מבקשת ומקבלת רשות להכנס אל הבניין .
משוטטת בדירות הנטושות . שבעליהן עזבו אותן לטובת ״פיצוי בינוי ״ דירות חדשות מבריקות עם מזגן מרכזי .
ומוצאת את זה :

אני קצת נבוכה להכנס ככה , אבל אף אחד לא גר פה . לבד בבניין הגדול .
מוצאת בקבוק שמן זית על השיש במטבח .
עוברת לסלון .
עוברת אל השכנים .

בגדים ,בגדים, תיקי גב ,
ערימות של ספרים ומגזינים , ״איך לרכוש ידידים והשפעה ״ וחוברות של טבע הדברים .
ככה .
הכל מונח כאילו תכף יחזרו לנקות ולסדר.

אבל לא יחזרו .
לא יתלו כביסה במרפסת האחורית .

ברחוב מתחילים להתגודד דיירי הבניין , מברכים זה את זו ב״בשעה טובה ״ ושמחים שהחיינו וקיימנו לזמן הזה . שמחים אבל גם משהו צובט בלב .
בנתיים מחכים ...
אני עולה לקצה הרחוב לחכות לבגר - ה״טרקטור״ הגדול שאמור לעשות את העבודה .
גבעתיים מנומנמת, רחוב צר ותלול , שקט . רק קולות הפועלים ופה ושם איזו מכונית עוברת .
מחכה . ומחכה .עוקבת אחרי השכנים ושיחותיהם .
ואז הוא מגיע .

ענק , זוחל פרה-היסטורי ,כבד רועש וגדול .
(״באגר ״זה ממש לא ה״בובקט ״ שחשבתי בטעות ...)
בתהליך איטי הוא מורד מהמשאית.
לפניו ,כמו ׳שטיח אדום׳ נפרש מסלול צמיגים שמשמשים אותו לנסיעה , במקום שיחרוץ את הכביש.

הוא מתחיל את דרכו האיטית המורד הרחוב .
כל האנשים יוצאים לראות אותו , לפניו רצים פועלים פורסים שטיח צמיגים , ואני איתם בתהלוכה
יורד את הדרך אל מספר שלושים ואחת .
עד שנעצר , ממש מולו .

חיכיתי לו בדיוק באותה נקודה בה הם עומדים זה מול זה .
שני שחקנים ראשיים בדרמה שלא הם כתבו .
הקהל מרים סמרטפונים ומתחיל לצלם...

וזה התחיל , ברעש גדול .
הבאגר פער לוע וטרוף טורף ברדיצ׳בסקי שלושים ואחת.

צילמתי וצילמתי עד שאמרנו - די .
ונסענו לרמת החי״ל לצלם בניין משרדים שתכף יכנסו אליו דיירים חדשים .
השמיים החזירו לי עננים לתוך הזכוכיות .

חברת בניה אחרת באמת - הנקו .
(עוד מעט יעלה האתר , בשביל זה אני מצלמת...



*מצלמת מה שמעניין , כל מה שיש בו סיפור , ובבניה יש הרבה סיפורים ...*לפרטים 0522454032*

שתי טרופיות וקורקינט - באקסטרים

סופשבוע שאני ילדה מאומצת של זוג חברים .
״אחרי האוכל, אפשר לעבור בסקייטפארק של זכרון ? אני רוצה לצלם פנורמות ״
חברה שלי היא אמא מאמצת טובה , ואומרת לי ״כן״ על כל בקשה שלי .
(*פנורמיות , צריך להדפיס כדי לראות אותן )

עצרנו בצהרי יום שבת בסקייטפארק . חם שמש לוהטת לח . אנחנו צופים מלמעלה על חבורת ילדים על קורקינט עושים תרגילים .
(״אריאל ״אני פונה אל האבא המאמץ   ״קורקינט זה הדבר , סקייטבורד זה לזקנים כמונו ״)

שני פריימים מלמעלה ואני צוללת אל ברכות הבטון הצבעוניות ויורדת לתוך הפארק .

״סליחה אפשר לשאול לאן זה הולך ?״ הם שואלים אותי על התמונות שאני מצלמת.

״זה בשבילי  אני צלמת ״ 

״אה ״ הם מפטירים וממשיכים .

איזה מתוקים ! אני רואה אותם כאן בחופש הגדול יום יום כל היום , מתאמנים מתמידים נופלים וממשיכים , אני מתה על ילדים כאלה .
הם מלאים אנרגיה שצריכה לצאת מחפשים אתגרים בעולם שטוח . ואני גם מזדהה איתם , גם אני חייבת להוציא את המרץ בצורה יצירתית אחרת כולם סובלים ...

איזה כייף לילדים של זכרון , שיש להם פארק .

אצלנו בפרדס חנה יש רק קניונים מרכזי קניות ומרכזי קניות בבניה...אז אני מקנאה בילדים של זכרון יעקב .

חצי דקה אחרי שאני מתחילה לצלם הם מתחילים עם תרגילים אל המצלמה , יש עניין משותף.

״צלמת צלמת ״הם קוראים לי מהצד השני של הבריכות  ״רוצה שנקפוץ לכיוונך ?

אני מתלהבת ״כן !״ ואז האמא שבתוכי מוסיפה ״אבל זה משהו שאתם עושים תמיד ? ״

שלא יסתכנו בגללי.

איזה ילדים מגניבים
״תעשו משהו ביחד , שניים שלושה יחד !״

הם בני 12 ו13 מתאמנים יחד ככה כל הזמן , קסדות ומגינים , תיק ושקיות טרופית .

ככה אנחנו נהנים לנו יחד הם קופצים ואני מצלמת .

ואז הם מוסיפים אתגר לפחד ומביאים את ה״כתום ״ קיר הפרדה מפלסטיק כתום . קיר הפרדה של כבישים. 

״רוצה שנקפוץ מעליו ותצלמי ?״

נו, מה ? ברור שרוצה 

עד שהם מתעייפים ויושבים לשתות , זהו איבדו עניין במצלמה , ככה זה ילדים מגניבים , לא מעניין אותם חוץ מהגלישה.  

אני מוסרת להם את מספר הטלפון שלי ומבטיחה לשלוח להם בווטאסטפ את התמונות . 

״מה את עושה עם התמונות ? את צלמת ? ״ הם שואלים שוב פעם
״אני צלמת אקסטרים ״ . ואנחנו נפרדים . 

אז ההורים של הילדים האלה - איזה ילדים מתוקים גידלתם !

וראשי ערים ומועצות בארץ - שימו לב לדור הזה , הילדים האלה צריכים מקומות להנות בהם.

בלי מבוגרים.

תשקיעו בעתיד של כולנו .

*צלמת אקסטרים  -   דברו איתי * 0522454032 *

* ותודה רבה לפוג׳י ישראל שאיפשרו לי לצלם כל הזמן כי יש עכשיו יש לי מצלמה קטנה ומפציצה בתיק .יום אחד אני אשב לכתוב את הסיפור המלא ..
אבל בנתיים תהנו ממה שהמצלמה הזו עושה לי Fujifilm -XT-1

״ גם בתל אביב סבבה ״ אחר צהריים אחד במוזיאון ישראל

פשוט מצויין .

מוזיאון ישראל בירושלים .

עם הילדים . 

*לפנות לפחות ארבע שעות , לעשות הפסקות שתיה ונישנושים יזומות לפני שהם מאבדים עניין.

*לקחת בכניסה את המכשיר של ׳הסברים לתערוכות׳ (ולהגיד יפה ׳תודה׳ לעובדת המוזאון המסורה ,שבמבטא פולני כבד הסבירה בסבלנות על תפעול המכשיר) .

*לתת להם לעבור ולבחור מה מעניין אותם לראות. ומה לשמוע .

הם הפתיעו אותי כשבחרו באולמות מלאים ״פסלים ועתיקות״ שמהם נמנעתי תמיד כשהייתי סטודנטית בבצלאל , ופעם בשבוע התגלגלתי למוזיאון למנות של השראה  (כי ככה עושים כשסטודנטים לאומנות ) . 

*לא לדלג על אגף הנוער תערוכת ״מסעות״ (לדלג על ההפעלות כי אין לי סבלנות להפעלות )

*לעשות כבור למיסטר אבדון ״אבות המזון של הצילום ״ בסדרת פורטרטים .

*לחכות עד שהאבטיח האחרון יצא מהפריים במיצב הוידאו של סיגלית לנדאו (באוסף הקבוע)

*לדמיין איך היה לחיות בירושלים של פעם בדגם המוקטן שלה שבחוץ .

*להתרגש מול פסל עתיק של ׳רומאי אמיתי מפעם ׳ (בארכיאולוגיה )

*לאכול גלידה בקפיטריה הקרירה , ולשתות קפה קר טעים ״זה בול מה שהייתי צריכה״ . 

*ללטף קרחת של איש ברונזה שמן וחביב . ולגלות שזה מה שהאמנית רצתה בעצם , שילטפו אותו .

*לעמוד הרבה זמן ולהתפעל מפסלים של כישוף אפריקאיים , לדמיין את רופא האליל במסכה של ג׳ק ספארו מרפא חולים .

*לא לאכול להם את הראש בהסברים . יש את ״המכשיר ״ שמסביר אם רוצים , ואומנות היא כמו בינה - כשהראש הלב והנפש על אותו ערוץ , כשמבינים ומרגישים באותו זמן .

ילדים ואומנות זה חיבור טבעי . שלנו התרגלו להגרר אחרינו באולמות גדולים להתלונן מידי פעם ולהתלהב בתדירות משתנה . להניח להם , זה הכי טוב .
*להרגיש קצת עצובה ולא לדעת למה ..מול עבודה שמזכירה נדודים ומסעות , בימים של פליטים בהרבה מידי מקומות .

*״לא לרוץ ״ ״לא לעבוד את הקווים ״

 ״לא לגעת , אפילו שזה מנצנץ ועושה חשק , תשימי ידיים בכיסים ״ 

* אם אתם בעניין של הדבר הגדול מהבמבוק - נעליים סגורות ולהיות בני שש לפחות או שלא יתנו לכם לעלות !

לטפס לעצור להסתכל סביב , להתלהב , להתפעל לגעת , להגיד
״ בואינה זה מגניב ! זה כלכך פרדס חנה הדבר הזה...תבנה לנו גם בחצר ! ״

לצלם .
כי יש לי מצלמה מגניבה שעושה פנורמות כמו שאף מצלמה לא עשתה לי אף פעם . fujifilm XT-1

*להפסיק להשוות . למלמל  ״פה יותר טוב מבתל-אביב , זה מוזאון הרבה יותר שווה ״ ולשמוע את בן השמונה עונה לך  ״גם בתל אביב סבבה , כייף שם  ! ״
מוזיאון זה תמיד נחמד ,אבל ירושלים עם הצלילות והמרחבים שלה , יותר שווה ...

*להצטלם בזוג , כי הם לא מסכימים לתמונה משפחתית ליד הפסל שאני אוהבת .
(להפסיק לאיים עליהם ש״גם אני אתחיל להגיד לא רוצה ״ הם לא רוצים?  לא צריך)

לשמוח .

ליאה ,והזמן שטסססססס

צילמתי אותה כשהייתה בבטן של אמא שלה .
עקבתי אחריה עם המצלמה , כשגדלה וצמחה .
והיום סוף סוף צילומים לכבוד בת מצווה ,היא התקשרה לשאול אם אסכים לצלם אותה , לי לא היה ספק ..זה הולך להיות בוקר כייפי .
כל היום יחד אוכלות זו לזו את הראש ומצלמות ,
הכל כרגיל אבל עם איזו תכונה מיוחדת . הילדה בת 12 ..
לבקשתה לקחתי אותה אל החוף האהוב עלי - קיסריה .
בזמן שהיא מחליפה בגדים אני מזהה מרחוק מגיעה חותרת על סאפ אדום .
״...אוי איך אני לא במים..״

אחר כך נסענו לכפר הירוק אל החווה .
באוטו על הדרך  עשינו סלפי...
למדתי ממנה לעשות ״פרצוף תמונה ״

בחווה היא עברה לבגדי רכיבה (שאין יפים מהם , אני צריכה כאלה )
פגשתי את ססיטה הסוסה הבלגית שלה ״ססיטה לא סוסיתא , הבנתי ״.

התרגשתי במיוחד לראות אותה קופצת עם הסוסה החדשה , פעם ראשונה שלהן באימון קפיצות משותף  ,
זה נורא מפחיד (אמא שלה קפצה קצת בכסא בכל פעם שהילדה והסוסה עזבו את האדמה ועפו )

מאז שיש לה סוסה אני כל הזמן רוצה תמונה שלהן יחד , לא אכפת לי ״בוקמצווה ״ לא מעניין אותי החלפות בגדים. רוצה תמונה שלה עם הסוסה !!
אבל הסוסה היפר אקטיבית , כל הזמן זזה , אי אפשר לעצור אותן לרגע .
אז חיכיתי שירגעו , ושליאה תלבש כבר את הג׳קט .
רציתי אירופה , בתוך החום הזבובים והאבק...
קיבלתי. חלקיק של שניה .
הקשר היפה בין ילדה לסוסה , התאמה מושלמת בתנועה ,
וקליק...

אחר כך , בחדר שלה , אני מגלה על מדף את התמונה שצילמתי אותה כשהיתה בת ארבע אולי פחות..ובא לי לבכות

״ואוו ״ אני חושבת בקול ״איך הזמן טס ״.
קלישאה אבל נכונה . הזמן טס לי מול העיניים , אני זוכרת כל תמונה מתי ואיך צולמה .

״יאא ליאוש איך את גדולה ״ ומצלמת אותה .

ועוד אחת .

ואחר כך בסוף בסוף , נתתי לה את המצלמה שלי והיא צילמה אותי .
אנחנו צוחקות על עצמנו ואומרות שזה גנטי  ״היופי והכשרון..החכמה והמהממות ״ (כן כן אנחנו עפות זו על זו צוחקות קצת על עצמנו )
אבל אנחנו לא קשורות בקשר דם ,זה לא גנטי (:
אלא בקשר של אהבה .
והיא באמת מצלמת טוב .היה לנו כייף התרגשתי כמו בת 12 .

מזל טוב ליאה שלנו .
שתגדלי ותפרחי ותמשיכי ולחבק ולנשק סוסים .
(אמא שלך ואני לא מתות על הרוק שלהם פשוט..)

* צילומים לילדה שגדלה :  זה לא חייב להיות בסטודיו , אני לא פס ייצור , ואת לא חייבת להיות אחיינית שלי בשביל שאצלם אותך , ושיהיה כייף .
לפרטים והזמנות 0522454032 *